שוב אשוב תמתי

שׁוֹב אָשׁוּב תַמָּתִי

נסים  פרנקו

חָדְרָה צַמֶּרֶת אֶל הַתְּכֵלֶת

עַיִט צָלַל אֶל מְזוֹנוֹ

מֵאֵשׁ הַמְּדוּרָה קָרְצָה גַּחֶלֶת

כֶּלֶב רָבַץ עַל גְּחוֹנוֹ

אֶת רֵאשָׁה אָז הִנִּיחָה עַל בִּרְכּוֹ

הוּא לִטֵף שֵׂעֲרָה בְּרֹךְ

כְּלָל לֹא אַבְתָה שֶׁיֵּצֵא אֶל דַּרְכּוֹ

שִׂמְחַת חַיֶּיהָ עִם חַיָּיו לִכְרֹך

הָרָקִיעַ אֶת דִּמְעוֹתָיו הֵשִּׁיר

מֵאֲנָה הִיא לָמוּשׁ מִמְּקוֹמָהּ

הוּא אֶת עֵינָיו אֶל עֵינֶיהָ הַיָּשִׁיר

מַבָּטוֹ אָמַר הַמְתִינִי תַמָּה

אָבִיב וְקַיִץ וְחֹרֶף חָלְפוּ

וְהַחַמָּה בִּשְׂרָה אֶת הָאָבִיב

בָּגְרָה הַיַּלְדָּה שְׁנוֹתֶיהָ עִייְּפוּ

אַךְ גַּם הָאָבִיב אוֹתוֹ לֹא הֵשִׁיב

אֶת לִבָּה עָטַף מִן צַעַר מוּזָר

כִּי חָלְפוּ הַשָּׁנִים לְלֹא מַעֲנֶה

קוֹלוֹ שֶׁל יֶלֶד "אִמָא! מִי הַזָּר?"

וְקוֹל הַגֶּבֶר "אָבִיךָ", עוֹנֶה.