שירים

תקנאו: לי יש שני חגים ביום העצמאות
אז ככה; אני "שווה" הרבה יותר מכם: לכם יש רק חג אחד ביום העצמאות -
אבל לי יש שניים פעמיים חג ביום הזה. איך אומרים הילדים?
,אֶה-בֶּה-צִי-גָה- לֶה-מֶה.לי יש משהו שלכם אין" יש לי עצמאות ויום הולדת לעמית
אז ככה נתחיל מן ההתחלה: כבר שכחנו, אחרי 68 שנים, כי חג העצמאות תחילתו היתה בכאב נורא. אבל ניצחנו, התגברנו על היגון והסבל ועל כן עשינו אותו יום שמחה וששון. אצלי זה קרה פעמיים! קודם הכאב הלאומי של 1948. בשנית הכאב שאירע ביום העצמאות לפני חמש שנים בדיוק. יולדת אחת ששמה טלי רעייתו של בכורי משה, שכבה ונאנקה בחדר יולדות בכאבי תהליך הלידה. מסכנה, כי מלבדה כולם שמחו ורקדו ועשו מנגלים,גם היו מפגני מטוסים בשמיים. כולם שמחו אבל היא התכווצה מכאב על מיטת היולדות בעיצומו של החג בא לעולם תינוק אחד ששמו יהיה עמית והוא נכד בכור לסבתא אחת ששמה אביה.
אז כמו ב-1948 הדמעות של הכאב הפכו לחג. חג העצמאות הפרטי של המשפחה שלנו - יום הולדת של עמית.
·
ביום העצמאות הראשון לפני 68 שנים עוד לא הובאתי לעולם. ההורים שלי התמהמהו עוד שנים עד שהחליטו כי הגיעו זמן להביא אביה אחת לעולם. לא אכנס לפרטים איך הם עשו זאת.זה גם גס ויכול לקלקל אתכם...
טוב, אז דעו שהפסדתם! הייתם צריכים לראות אותי ביום חמישי האחרון – ולא ראיתם אותי .החמצתם אותי כי הייתם עסוקים במנגלים או ישבתם מול הטלוויזיה או סתם יצאתם לשוט בארץ. לאיש מכם לא היה ראש לבוא ולצפות בי בצאתי מן הבית.ובכן, סבתאביה יוצאת מביתה באותו יום: אחרי שכיבתה את הטלוויזיה,
לא הלכה למנגל לא יצאה לשוטט בשבילי מולדת. הייתם צריכים לחזות בה מגיעה למכונית... מכונית היא מילה קטנה. משאית הייתי צריכה (!) בשביל להעמיס את כל השקיות והחבילות, כדי להגישם ביום ההולדת של עמית, נכדנו הבכור, בן החמש בין המתנות היתה גרדרובה שלמה של בגדים ומשחקים לעמית ולעומר אחיו הקטן. פטישים ליום העצמאות, בשרים, סלטים, פחמים. אוי! בגילי המופלג כבר לא יכולה לזכור מה עוד אחזנו בידינו כדי למסור אותם לידיים האחרות, של בני המשפחה.
כבר בשעות הבוקר התרגשתי כל כך לקראת חגיגות יום ההולדת שנקבעו לשעה ארבע וחצי אחרי הצהריים.הוזמנה כל המשפחה המורחבת משני הצדדים. נרגשת מאד הכנתי ברכה חגיגית, כדי לקרוא אותה באוזני חתן השמחה ויתר האורחים. עשיתי חזרות קריאה מול המראה -כדי שלא אתבלבל ברגע האמת
אל החגיגה כמובן שהגענו ראשונים. (אף פעם לא יודעת לדחות סיפוקים והייתי מוכרחה פשוט מוכרחה לראות כבר את נכדיי). הגענו, היו נשיקות וחיבוקים, המון סיפורים. אט אט הגיעו כולם ישבנו אל שולחנות עמוסים שתייה ופיצוחים. אחר כך החלק שכולם אוהבים: "אוכל, קדימה אוכל", אבא של עמית,שבמקרה הוא גם בני, היה אחראי על השיפודים, סטייקים, כבדים וקבאבים, השולחנות הועמסו בסלטים טעימים. לאחר הארוחה - הגיע שעת הדלקת נרות על העוגה הבעת משאלה (מענין מה עמית ביקש בלב שלו. הוא לא גילה לנו) ואז הגיע החלק של סבתאביה - הקראת הברכה - כולם הקשיבו, חייכו, עמית נרגש מאד, צחק ומאד אהב. אחרי כן שרנו לו שירי יום הולדת וחתן השמחה היה נרגש ושמח כל כך, מה שעשה גם אותי לנרגשת ושמחה.
והנה כמה מילות סיכום:
כשאנו ילדים קטנים הננו אוהבים צעצועים.בהיעשותנו קצת קשישים הנכדים הופכים להיעשות הצעצועים שלנו; שאין דבר שאנו אוהבים יותר מהם.
ועכשיו התמונות תספרנה
שבת שלום