תּוֹדָה לַחַיִּים

נסים פרנקו

מַה פֵּשֶׁר לֵכְתֵךְ בּוֹכָה

אַמְשִׁיךְ לָשֵׂאת בִּכְאֵב עֶרְגָּתִי

וְאַתְּ ?!

צוֹרֵב קִרְבִּי מִלֶּכְתֵּךְ בּוֹכָה

אַף כִּי הַכֹּל יִבְכֶּה סְבִיבִי

אַהֲבָתִי תֵּלֵךְ עִמִּי לְאוֹרֶךְ הַשָּׁנִים

מַשְׁאִיר לְהַחְלָטָתֵךְ

אִם הַנִּיתּוּק הוּא לְאוֹרֶךְ זְמַן

זֹאת אוֹמַר

אַהֲבָתִי תִּיטָּמַע בְּעִקְּבוֹתַיִךְ

עַד אַחֲרִית הַיָמִים.

מִדֵּי בּוֹקֶר רָחַצְתְּ אֶת פָּנַי

בְּאַהֲבָתֵךְ

הָאַהֲבָה  הִיא  שֶׁפָּתְחָה לִי אֶת הַדֶּלֶת לָרְחוֹב

וְכַאֲשֶׁר יָצָאתִי בְּכָל בּוֹקֶר

יָדַעְתִּי

אֵין פִּנָּה בְּדַרְכִּי  שֶׁתָּאִיר לִי פָּנִים

כְּמוֹ פָּנַיִךְ בְּשׁוּבִי.

תּוֹדָה, תּוֹדָה לַחַיִּים

הַחַיִּים

שֶׁאַתְּ קַיֶּמֶת בָּהֶם

וּבְתוֹכִי.