נִגּוּן עַתִּיק/דָּוִד סָמוֹכָה דּוּדִי

בס"ד                                                                                

נִגּוּן עַתִּיק/דָּוִד סָמוֹכָה דּוּדִי

שׁוּב הִדְהֵד הַקּוֹל הַמַּפְעִים,

שֶׁל יְמֵי יְלָדוֹת וְתֹם.

שִׁיר שֶׁהִרְטִיט אֶת לֵב ,

קוֹל שֶׁנִּשְׁמַע בַּחֲלוֹם.

בַּחֲלוֹם נִשְׁמַע הַשִּׁיר,

שִׁיר מְרַגֵּשׁ עַד דְּמָעוֹת.

זֶה הָיָה קוֹלָהּ שֶׁל אִמִּי,

שֶׁשָּׁרָה שִׁיר עֶרֶשׂ עָנֹג .

אִמִּי תּוֹפְפָה עַל גַּבֵּי,

הִבְטִיחָה שֶׁאוֹתִי הִיא תִּשְׁמֹר.

תָּגֵן עָלַי מֵאוֹיְבִים.....

מַזִּיקִים וְחַיּוֹת רָעוֹת.

גַּם אַחֲרֵי שֶׁהִקַּצְתִּי,

קוֹלָהּ שֶׁל אִמִּי הִמְּשִיךְ לְהַדְּהֵד.

הַקּוֹל שֶׁאֵלָיו הִתְגַּעְגַּעְתִּי,

הוֹרִיד דִּמְעָה נִשְׁמַּע כְּמוֹ הֵד.

זֶה קוֹל,

שֶׁל מֵיתָר שֶׁפָּקַע.

זֶה נִגּוּן שֶׁמֵּאָז...

 לֹא נִשְׁמַע.

שָׁבוּעַ טוֹב!!!