אפלה בצהריים

סבתי עליה השלום הייתה אישה מאוד חכמה. אני הייתי ילדה מאוד מסוגרת ועצובה. בשלב מסוים בחיי היא התחילה לקחת אותי מבית הספר כשהורי עבדו וטענה שזה לא הגיוני שילדה קטנה בת 7 היא כה עצובה. אז היא לימדה אותי משהו על תורת ההפכים של הרמב"ם. האומר שאם אדם קמצן לדוגמה עליו להיות פזרן באופן קיצוני במשך 6 שבועות. על פי הרמב"ם זה הזמן שלוקח להפוך הרגל לקבוע. במשך 6 השבועות הללו עליו להגזים בפזרנות עד שיגיע לדרך האמצע.

ואז היא "תרגלה" איתי כיצד לא להיות עצובה. לשים מוסיקה סוערת ולרקוד, לצחוק בתחילה באופן מלאכותי עד שיהפוך הצחוק לטבעי יותר, לצאת מהבית, לקנות משהו שאני אוהבת כמו חולצה, להסתפר, או לעשות כל שינוי אחר שייטיב עמי.

ותאמין או לא-זה עבד!

סבתי גם טענה שאסור להיות עצובים יותר משלושה-ארבעה ימים אחרת שוקעים במרה שחורה וממנה קשה להפטר.

במצבים של דכדוך, הלך רוח רע וכדומה אני שומעת את הקול שלה. אני יוצאת מהבית, הולכת לאיזו הצגה מצחיקה, רואה סרט מצחיק בטלוויזיה, סתם נוסעת במכונית עם מוסיקה קצבית, קונה לעצמי איזה פינוק. בקיצור, משתמשת בטיפים שלה וזה עובד.  

אני מניחה שהיא לא כיוונה אל מניה דיפרסיה שזה כבר סיפור אחר לגמרי.

צר לי לשמוע על הבעיות שצצו לאחרונה, ובודאי גם הגיל משפיע. אני אוכל לומר דבר אחד-הרבה דברים נפתרו אצלי באמצעות השיטה הזו וגם אני מתמודדת. ואולי אני לא דוגמה, זיגי הוא דוגמה עבורי שהכל הכל אפשרי. בהזדמנות אולי הוא יספר לך את סיפור חייו.

מאחלת לך שמעכשיו הכל יהיה טוב הרבה הרבה יותר. רציתי לכתוב: רק טוב, אבל זה הרי לא הגיוני. והערב בשלב ראשון לך לאיזה סרט, עדיף סרט קליל ומשעשע.

וואו, זה קשה. קשה גם לקרוא את המילים האלו. אני מקווה שהן רק לצורך השיר כדי להבליט את חוסר התכלית

זה בטח נורא קשה להילחם במפלצת השחורה. אני רואה אותה, כמו בסרט מצויר, פורשת כנפיה מעליך ומחשיכה את עולמך. ואז הכל נצבע בשחור, כמי שמציירת רציתי להגיד לך, שאין צבע שחור. השחור הוא כל הצבעים כולם. אז מה דעתך לפרק את השחור ולבחור צבע אחר. את אחד הצבעים החמים כמו צהוב או אדום... או תכלת של תקווה וירוק של לבלוב וצמיחה.

אם תבוא למסיבה של האתר, תגלה שם המון דברים טובים שיעוררו את התיאבון ויבוא לך החשק לאכול.

כמה טוב שאין כבר נגטיב, וגם לתמונות בשחור לבן מוסיפים היום צבע.

אז נכון שהמדענים מקטלגים הכל לפולסים חשמליים במח ולכמיה והם שולטים על הגוף ועל הנפש, אבל בכל זאת יש עוד משהו... ולגבי הצבעים - אני יודעת שגם מי שלא צייר מסוגל להשתמש בצבעים. אז נסה לצבוע את חייך. בשן

בכל אופן תודה שאפשרת לי לחשוב שאני לא לבד.