נכתב

מהות החיים, הוויתם היגון המתלווה אל מול 

הכל ממשיך כרגיל.  

תודה

ענת יקרה,

כמה טוב שכתבת את זה.. והוצאת את זה החוצה.. וחלקת... 

ממש התחברתי למילותייך.. וחלקם עוד יותר...

האדם והים... או האוקייאנוס- נראה לי יחסים אינסופיים תמיד...

"מלא כמיהה

ואין הוא יודע למה הוא נכסף"... מאוד מתחברת למשפט הזה במיוחד בזמן האחרון..

זה משהו שקשה מאוד לתאר... או להסביר... 

כשיש רצון עז למשהו... המשכות לאיזה משהו.. אנרגיה פנימית שרוצה לצאת לעשות משהו להרגיש משהו... ולא יודעים מה... לא יודעים לאן לפנות ומה לעשות.. זה כל כך קורע וכל כך לא מוסבר. ולא מובן אבל ישנו..

לגמרי תחושה על הסף... תחושה של דיי...ושל חוסר ידיעה מה לעשות וחוסר כוח..

לבסוף... מה שבאמת היה צריך ותמיד צריך- זה לתת לכאב לצוף... להרגיש את הכאב- כי הוא אמיתי.. וזאת אנרגיה של הרגש או הרגשות זה חיי .... אסור לשמור בפנים... צריך לתת לזה מקום- לקבל את הרגש להרגיש אותו- מה באמת קורה שם... מה באמת כאב... אם זה כאב או כעס או תחושת אשמה או אכזבה... מה זה נובע... מאיזה סוג מחשבות זה נובע.. 

זה בסדר להרגיש את זה ... אנחנו בני אדם ועוברים הרבה דברים.... וכל רגש אומר משהו... כי חווינו משהו טוב... או משהו רע.. כי יש איזו בעיה עמוקה שאנחנו לא מצליחים לפתור משהו בעומק של הנפש שמציק לנו... ואנחנו לא משים לב לזה...

זה הזוי... אבל זה כל כך מתקשר אליי גם.. כמו שאמרתי בתקופה הזאת... כאילו אני אומרת את לעצמי... כאילו שירך היקר הגיע בול בזמן ושיתפת אותו בול בזמן... כדי להראות שזה בסדר להרגיש ככה..

ואגלה משהו... היום היו איזה עצבים כל היום... וכעס מוחזק ולא ברור.... וניסיתי להבין מה זה ולמה זה... גם הגיע לא ממשהו על פני השטח שקרה... אלא מדברים עמוקים.. של חוסר החלטה חוסר ידיעה של מה לעשות או לבחור... תקיעות.. חוסר הבהרה.... לבסוף זה יצא במדעות ובכי חזק כמעט חסר צליל.... אבל אחרי שהוצאתי את זה.... אכשהו זה נרגע...

זה מתזכר שיש דברים בפנים שצריך לפתור, להחליט.. משהו שמושכים יותר מדיי.. 

מקווה שלא הגזמתי בכתיבתי...

תודה רבה על שירך החשוב ענת יקרה!!

שולחת לך חיבוק חזק!! תחבקתי גם את עצמך... ויש משפט שאומר(למדתי בקורס) שכל אחד עושה את הכי טוב שהוא יכול בכל רגע נתון... - עד כמה שקשה אולי לקבל את זה... אבל נראה לי יש בזה משהו...

אגב סלט כרוב מלפפונים ושמיר זה מאוד טעים! :) 

סופ"ש נעים!

רדמילה

שם על הצוק מול הים

מחשבות מושכות אותו אל תוך הגלים

המתנפצים אל הסלעים

דוהרים כמו סוסי פרא

אבל הוא עוצר לרגע - רואה את אהוביו

רואה את כאבם  - הוא לא יעשה להם את זה

הוא לא יקפוץ.

הוא שב לחיים ולרוטינה הרגילה

קניית קפה שחור וקצת ירקות...

נפלא.

עוד רגע ועשה זאת...

רק אהבת בני המשפחה, הדאגה להם...

טוב שהייתה חנות בסמוך: קפה שחור, מלפפונים וכרוב...

למה נכסף אינו יודע, אך כבר מאס ורק המחשבה על היקרים ללבו מונעת...אסון שכזה 

ובחרת בחיים,

בכל מצב 

גם אם רגעי משבר 

אותך שוברים

או רגעים של אושר ושמחה

שמעיפים אותך לעננים

תמיד תזכור

ובחרת בחיים

תודה  ענת על השיר עם הרבה מאד תובנות על החיים.

שבת שלום

שמוליק

מביט

מעל

מתאווה "שחרור"

מנגד, זרימת החיים כחיים- מנצחת

מקווה ששבת לתמיד ענת יקרה 

.

הגעתי לכאן בעקבוֹת תגובה שלךְ לטקסט שלי, 

.

ולא מצטערת: 

.

כן, 

.

יש ייאוש - ויש חשבון-נפש. וממשיכים. 

.

כתבתְּ יפה וטוב בנושא הכאוב - כאילו אַתְּ מכירה אותו, אֶת

.

הנושא, או אֶת האדם. 

.

.

תודה רבה לךְ, ענת. 

.

בברכה, 

.

רבקה

---

כשמבין שאין הרבה בררות הולך לקנות מלפפונים וכרוב 

מקצה של שיר סוחף לקחת אותי לירקן לבסיסו של האדם אוכל ...

ואנחנו אוספים את עצמנו תמיד מסתבר 

שבת נעימה יקרה 

טוב שחזרת 

ענתי יקרה !

רגע לפני הסוף,

יש בו את המקום המכיל

לחשוב על יקיריו,

לא לבצע תוכניתו.

הים, על גליו המשתברים

ריחות החופים

ומראות משכרים

שאין בם אומדן

עושים עבודתם.

התחברתי לשירתך יקרה 

והסיפא מושלמת וטוב שכך.

מחבקת לשבת חמימה ונעימה

ממני עליזה.

שמחה לקרוא שירתך,

ברוכה השבה לאתרנו.

למרות הכול, יש טעם לחיים, יש עבור מי לחיות, יש שאומרים אהבה תציל ממוות.

יפיפה ונוגע במיטב המסורת של כתיבתך שיודעת לפרוט על נימים.

שבת שלומות ענת יקרה....