רועי חסן משורר חשוב אבל לא טוב. רועי חסן בוודאי משורר חשוב. כוח בולט בקבוצת המשוררים הדומיננטית, ערס
פואטיקה. כותב שירים חשובים שמייצגים מקבילות בין חייו האישים, לאג'נדות שונות.
בעיקר האג'נדה של בני עדות המזרח, המקופחים. וגם אג'נדה של שמאל פוליטי.
השירים שלו לא אטרקטיבים. הם לא קשים
לקריאה, אבל גם לא מעניינים במיוחד. אולי רק למתעניינים באמת, באג'נדות השונות.
השירים לא יפים לא מוסיקלים לא נוצצים לא כלום. ולכן סתם קורא, ישתעמם.
רועי כותב דברים חשובים. ולכן התקשורת מתענינת.
אבל ציבור הקוראים לא. ישנם עוד כוחות (למשל בעולם השירה) שמתענינים בשירים
החשובים שלו, אבל הקוראים לא.
שיר. ב 2015
רועי הוציא את ספר השירים הראשון שלו:
"הכלבים שנבחו בילדותנו היו חסומי פה". ספר לא טוב.
עבד/ רועי חסן
קֹוצֵב הַזְּמַן יַעֲצֹר וְיָרִיץ
אֶת הַשְּׁנִיֹּות לְאָחֹור
כְּמֹו מַכְשִׁיר וִידֵאֹו בֵּיתִי.
אֲסֻפַּת תְּמּונֹות יְרַצְּדּו
עַל מָסַךְ הַטֶּלֶוִיזְיָה,
גַּם אֶת הָרְגָעִים הַשְּׁחֹרִים
מִכֻּלָּם
יְלַוֶּה הָאַלְבֹּום הַלָּבָן
בִּסְטֶרֵיאֹו.
בִּסְטֶרֵיאֹו.
חֹפֶׁש יִקְרְאּו
בְּכָל פִּנָּה, בְּכָל רְחֹוב
וְיַחְלִיפּו מֶלֶךְ בְּמֶלֶךְ.
בִּרְצֹונִי לְהַבְהִיר שֶׁהָעֲבֹודָה
אֵינָהּ
מְשַׁחְרֶרֶת וְהַתְּמִימּות לֹא
פֹּוצַעַת
הִיא הֹורֶגֶת. סִבַּת הַמָּוֶת
אֵינָהּ אֹומֶרֶת שֶׁקֶר אֹו אֱמֶת.
ּומַהּו שֶׁקֶר אִם לֹא אֱמֶת
מְסֻלֶּפֶת, נָכֹון,
יֵׁש לְהָטִיל בְּסָפֵק.
עִדַּן הַמַּחְשֵׁב וְהַשֵּׁן
הַחֹורֶקֶת,
גֻּלַּת הַכֹּותֶרֶת -
אַל תִּסְתַּפֵּק.
לַפִּיד אֹומֵר
תָּמִיד אֶפְשָׁר עֹוד, קְצָת
יֹותֵר וְיֹותֵר.
חֹובַת חֵרּותְךָ,
בֶּן בְּרִיתֹו שֶׁל הַחֹפֶׁש
לָצֵאת לַעֲבֹד עֲבּורִי
בְּאֹור בֹּקֶר, לָצֵאת לַעֲבֹד
עֲבוִּרי, עֶבֶד
חֹפֶׁש, לָצֵאת לַעֲבֹד
יֹותֵר וְיֹותֵר.
שיר חשוב, ומאוד לא טוב. כי הוא לא אטרקטיבי. הוא די משעממם (תארו לכם לקרוא ספר שלם כזה עם שירים
ארוכים). השיר משלב בין האישי, לפובליציסטיקה עיתונאית וזה לא עובד. הרי אין בשיר
אמירה מדהימה.
כתיבה פרוזאית בלי שימוש במה שיש
לשירה להציע. בואו נסתכל על השיר. בלי מטאפורות, כמעט
בלי חריזה (וכיש חרוז הוא דהה ובלתי מורגש). בלי מוסיקה בלי עשרות הדברים שיש
לשירה להציע. האמצעים האמנותיים האלה הם לא סתם. כשהם מופעלים בצורה נכונה. השיר
עובד חזק על הקורא.
לרועי יש סגנון. כן זה נכון. למשל שורות קצרות מאוד. אמצעי אמנותי זה, יכול לעבוד על הקורא. יש שירים
כאלה נדירים טובים ומשובחים. אבל רועי עושה את סתם, בלי לחשוב, והקורא לא חש כלום.
התקשורת ורועי חסן. התקשורת לא מבלפת, כשהיא מפרגנת לרועי חסן. התקשורת מטבעה נותנת עדיפות
לשירים עם אג'נדה. שירים שמשלבים בין אג'נדה מסויימת, לחוויתו האישית של המשורר. בעיני התקשורת,
שירים אלה עדיפים על שירים שהם סתם יפים. מה שקורה זה שבלי כוונה רעה. התקשורת טומנת
מלכודת דבש מסוכנת לעולם השירה.
מלכודה הדבש לעולם השירה. עולם השירה חוגג. שירים עם אג'נדה, ובעצם שירים כלשהם, מובלטים בתקשורת.
משוררים מובלטים. סוף סוף משהו קורה. זו
נפילה למלכודת. כי השירים לא אטרקטיבים. ואז הצופים, שרוצים שירים יפים, מתעצבנים.
ומפתחים עוינות עוד יותר גדולה לשירה. וכולנו יודעים שאזרחי ישראל כמעט כולם, עוינים
מאוד את השירה של 40 השנה האחרונות. מטרת העל, של עולם השירה, היא להחזיר את אהבת
השירה, ולא באזז תקשורתי ארוך ימים.
בואו ונראה שיר אטרקטיבי ויפה. שיר
צבעוני גדוש מטאפורית. המשורר רוני סומק בשירו הטוב ביותר.
איך יוזף בויס מסביר תמונה לארנבת מתה/רוני
סומק
-----------------------------------------------------
הוא פותח קופסת גפרורים
ושולף פלומת שער שגלחה מצוארה
לשונה המתה מלקקת את הדבש
הנוטף על שפתיו,
ובקברי עיניה נדלקים פנסי הקסם
שעה שהוא לוחש לה שבגלגול הבא
תפאר הפלומה את משלש הערוה של
מריה הבתולה
לא רק שהשיר אטרקטיבי. הוא גם מכיל
בהרבה יותר מהשיר של חסן.
רועי חסן והכתיבה הספונטאנית. רועי חסן כותב ספונטאנית. יש שירים כאלה, לא הרבה בשירת העולם וארצנו, שהם
טובים. שיטת כתיבה זו התפתחה במשך זמן. הצעד העיקרי היה של וויליאם וורדסוורת'. וורדסוורת'
טען ששירה היא התפרצות ספונטנית של רגשות
עזים. אבל בשירים של וורדסוורת', ישנה פואטיקה שלמה ואפקטיבית. למשל רגש מתבטא
הרבה פעמים על ידי תמונה בטבע. דבר שבא לוורדסוורת' באופן טבעי במהלך ההתפרצות. כי
הוא הכשיר את הנפש שלו לכך שנים רבות. הוא במודע כותב עם מוסיקה המבוססת על חרוז
ומשקל. הוא כתב שהוא עושה את זה, כדי להגביר את התענוג של הקורא. כלאמר וורדסוורת'
שהיה הראשון לשים את הכותב במרכז, לא שכח את הקורא. גם רועי לא, הוא רק לא השקיע
מאמץ עצום במשך שנים, לכוון הקורא.
לסיום בואו ונראה שיר של וורדסוורת,
שיחד עם מנזר טינטרן, הם שני השירים שהתחילו את השירה הרומנטית, את האמנות
הרומנטית, את המחשבה הרומטית, ואח"כ גם את המודרנית. לא רק התחילו, אלא,
עליהם מבוסס הכל.
A slumber did my spirit
seal/wordsworth
A slumber
did my spirit seal;
I had no
human fears:
She seemed
a thing that could not feel
The touch
of earthly years.
No motion
has she now, no force;
She neither
hears nor sees;
Rolled
round in earth's diurnal course,
With rocks,
and stones, and trees.
סיכום. בתורת השירה, מקובל, להסתכל על השיר כמשולש עם הקודקודים: כותב,
טקסט, נושא. אבל חכמי השירה שכחו, שבמרכז המשולש, ישן הקורא. התקשורת רשאית בהחלט
להעדיף שירים כמו של רועי חסן. שירים גרועים, אבל עם אג'נדה. זה הגיוני. עולם
השירה צריך לתדעף, שירים יפים, שירים אטרקטיבים. ואז יחזרו הקוראים, ובגדול.
