אני והכוכבים

היום שכבתי על הגב והבטתי בכוכבים, עשיתי זאת לבד... התרכזתי בשמיים ובאורות וחוויתי כל רגע ונצרתי אותו בליבי.

יכול הייתי להזמין מישהו ולבלות אתו את הערב... או לקבוע פגישה עם מישהי... ואולי להתאהב או סתם לצחוק קצת, סתם, לפטפט קצת או שפשוט סתם...

אך חשתי שליבי ריק, ולא במובן הרע של המילה ליבי היה ריק וחשתי שלווה ושקט, הרגשתי שהיום מספיק לי להיות עם עצמי, יותר מכך היום אני רוצה להיות רק עם עצמי. היום אני רוצה למלות את ליבי באורות רחוקים על רקע שמיים חשוכים, היום אני רוצה לשכב על האדמה ולחוש את הקרירות בכל גופי ולהריץ בראשי מחשבות אינספור מבלי לומר מילה. אולי יבקר את ליבי אורח לא צפוי בשם אושר שלאחרונה קצת זנח אותי, אולי הוא מתבייש מאנשים אולי כשאני עם אנשים ומפטפט על אפר ושטות הוא נעלב ומרגיש שאינני מקדיש לו את היחס לו הוא ראוי. אך בזמן שבהיתי בכוכבים שאלתי את עצמי, אם הייתי אושר האם הייתי מבקר אותי? אולי הייתי מבקר מישהו אחר במקום? ושקלתי את האפשרות שאולי אינני ראוי לביקור מאושר אולי אני אינני ראוי והנני מוקף באנשים שאינם ראויים ואני מעודד ומטפח את המצב.

הרי בכל כך הרבה פעמים חלקתי חוויות עם אושר... ולרוב היה שם אדם נוסף וברובן הייתה זו מישהי, אך לאחר זמן מה קיוויתי שהחוויות הללו היו הופכות לאבק כוכבים ומתעופפים אל החלל האינסופי. אם הייתי אושר הייתי נעלב, הוא השקיע בי ונתן לי כל כך הרבה, ומה אני עשיתי? בזבזתי זמן יקר ופעמים ראשונות שלא יחזרו עם אנשים שאינם ראויים. עם אנשים שלקחו והלכו. ואני? נשארתי עם לב ריק שוכב לבד ובוהה בכוכבים. אולי יש מישהו שהצליח? אולי יש מישהו שהצליח להפוך את הסבל שלו לאבק כוכבים, אולי אם אמלא את ליבי במספיק אור כוכבים אוכל להשאיר אותו בתוכי ואז אושר יבוא.. יהיה לו נעים , והפעם לא אתן לאחרים להבריח אותו.

אז הלילה אני שוכב על האדמה הקרה ונושם אוויר קר וממלא את ליבי באור כוכבים, ומחייך מבפנים, לא כי אני מאושר אלא כי הפעם אני יודע שאיש לא יגזול ממני את הרגע הזה, הרגע הזה הוא שלי ושל הכוכבים. וגם כשהכוכבים הולכים ועוזבים האור שלהם ממשיך להאיר, וכשהוא מפסיק , כנראה זה כי הם החליטו לחבור למישהו ולהאיר אותו מבפנים.

את השנה הזו אני רוצה להתחיל כך אני רוצה לזכור שהתחלתי אותה כך, רק אני והכוכבים.