אבא

אבא/עידית אורדן    1/8/2017

היום עברו  עשרים וחמש שנים

אך הגעגועים  החזקים הכאב והעצב  בהחלט לא משתנים

גם אם  המוות הוא דרכו של עולם

היה קשה לי  לראותך בכל גיל נעלם.

אבא, הלכת לי בפתאומיות ובטרם עת

לא הספקתי להיפרד ממך באמת.

הייתי בטוחה שתחזור הביתה , שמצב לִבְּךָ יתייצב

לא חשבתי שליבך פתאום יידום  ושליבי יתעצב.

בלב ובראש נשארו  המון זיכרונות

החולפים מול העיניים כאלבום תמונות.

זיכרונות  וגעגועים לחוויות המשותפות

שעם מותך נקטעו  ואינם עוד.

מצבת אבן הקמנו ועליה חרוטות בשחור מילים

שמך ותאריכי לידתך ומותך על אבן קרה  מגוללים

בבואנו לקברך, משפחתנו, זיכרונותיה וגעגועיה מעל קברך שוטחת

דמותך האצילה בעיני ובמחשבתי לעולם אינה נשכחת.

 אצמד לאמונה

שאתה מלמעלה שומע ורואה אותי בכל פינה.

  מתמונה  על הקיר, בחדר,  עלי משקיף

כשאני לחדר  נכנסת, להבעת פנים מחויכת  אתה מחליף

וכשבאים הנכדות והנינים

נדמה כאילו עיניך ממצמצות והבעת שמחה על הפנים.

 תמיד תמיד  אותי פינקת

כל דבר שביקשתי וגם שלא בקשתי לי באהבה  הענקת

לא ביקשתי כמעט דבר- לרוב אתה נתת והתנדבת.

נתינה ענקית היתה לך.

תמיד אמרת לי:

"אני רוצה לתת ולסייע כשאני חי

שלא יחכו שאמות."

לא הספקת מחתונת נכדתך הבכורה, ענת, להתרגש

ועכשיו כבר ארבעה בנים לה יש

כל כך  עצוב לי  שלא זכית להכירם

כמובן היית מאד אוהב אותם  ונהנה אִתָם .

 הם היו זוכים לסבא רבא נפלא.

היית עבורי  דמות לחיקוי

לצניעות ודרך ארץ נתת במעשיך ביטוי

אהבת האדם  ועזרה לזולת

היו נר לרגליך.

צחוק והומור אהבת מאד

השתמשת בהם להתלוצץ עם חברים.

לעיתים גם לעקוץ אותנו במשפחה.

לפתור בעיה בדרך הנעימה

ומעימות להמנע.

כל כך הרבה יש לי לספר לך ולומר

הרבה דברים קרו והתחדשו מאז מותך המר.

קצרה היריעה מלהכיל

איני יודעת היכן וכיצד להתחיל.

השמים כל שנה ביום הזה  מתקדרים,  

מזילים גשם של  דמעות צער.

שירת תוגה מצייצות הציפורים

הטבע שמאד אהבת

בוכה אף  הוא  על שללא שוב  הלכת.

אבא, אני אוהבת אותך מאד

אתה חסר לי ואת קברך אלך עכשיו לפקוד.