ערומים בחורף

. ערומים בחורף.

 מאת זיגי בר-אור

בכפור החורף גם העצים סובלים,

כמונו האנשים,

במבט עליהם רואים שהם עצובים,

והם לבטח בנו מקנאים,

שבתוך הבית את החדרים מחממים,

והם בחוץ בקור נשארים,

ברוח, בסערות ומטרי הגשמים,

לגמרי ערומים,

ענפים חלשים כמו גפרור נשברים,

ולאדמה נזרקים,

האנשים כל היום לידם עוברים,

ומהם מתעלמים,

גם אם פה ושם מבטים נזרקים,

זה בלי טיפת רחמים.

אילו לפחות יכלו לדבר העצים,

ודאי היו אומרים,

אתם שבאביב מפריחתנו נהנים,

ובינינו מטיילים,

אתם שבקיץ מפירותינו אוכלים,

זוללים ונהנים,

אתם שכעת עם מטריות ומעילים,

האם לא יודעים,

שעצים בלי עלים מקור קופאים,

וברוח רועדים,

לו לפחות ראינו מבט של רחמים,

אבל אין סיכויים,

בני אדם נולדו להיות אכזריים,

רק על עצמם חושבים.