אֶבְרוֹת הַזְּמַן 

                             נסים  פרנקו

מֵרִים אֶת עַצְמִי מִן הַכִּסֵּא , וְעוֹזֵב

הוֹלֵךְ לֶאֱכֹל פָלָאפֶל וְלִשְׁתּוֹת אֶשְׁכּוֹלִיּוֹת

מֵבִיא אֶת עַצְמִי  שָׂבֵעַ , אֶל קְצֵה צוּק

וְשׁוֹטֵף אֶת עֵינַי בַּמַרְאִית הַקְּסוּמָה שֶׁל הַבְּרִיאָה

כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכַּי , וְסוֹפֵר אֶת עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת  בְּפֶרַח נָאֶה

מִי נוֹתֵן לוֹ חַיִּים ? עַד כִּי הוּא כֹּה יָפֶה פּוֹרֵחַ בְּחֹם יוּלִי

וּלְלֹא הַשְׁקָיָה ? אוּלַי  טַל הַלַּיְלָה  מִשּׁוּם שֶׁהוּא מִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט

שֶׁלֹּא כָּמוֹנִי ,  הַדּוֹרֵשׁ הַכֹּל מִן הַחַיִּים , וְאֵינוֹ נוֹתֵן דָּבָר

עוֹבֵר לְמָקוֹם אַחֵר , אֶל בֵּין אִילָנוֹת , עַל גְּדוֹת נַחַל שׁוֹקֵק

מָקוֹם בּוֹ הַשֶּׁקֶט מְנַצֵּחַ עַל לְחָנִים הַנּוֹשְׁרִים מִבֵּין הַבַּדִּים

וְאֶת הַקֶּצֶב  נוֹתֵן שִׁקְשׁוּק הַמַּיִם בַּמּוֹרָד

מִשְׂתָּרֵעַ עַל מַצָּעֵי הֶעָלִים הַיְּבֵשִׁים , עוֹצֶם עֵינַייִם

וּמוּפְקַר לַהֲזָיוֹתַיי הַפּוֹרִיּוֹת

הָאֶגוֹ מְצֻמְצָם לְמִידָה זְעִירָה , מוּל תָנְעוּמַת הַפֶּלֶא

הָאוֹפֶפֶת חוּשַׁי...

מַפְלִיג עַל אֶבְרוֹת הַזְּמַן , אֶל פִּינּוֹת קְסוּמוֹת בְּחַיַּי

אֶל תַּחֲנוֹת  אוֹשֶׁר זְמַנִּי, אֶל אַהֲבוֹת בּוֹסֶר

עִם נְעָרוֹת בְּפִרְקָן , אֶל קְטִיף הָעִנּוּגִים שֶׁלֹּא

נִמְנַע מֵאִתָּנוּ  נַעֲרֵי הָרְחוֹב.

הַי הַי , " מוֹן שַׁאנְז אֶלִיזֶה "

שְׁכוּנַת פְלוֹרֶנְטִין שֶׁל

חַיֵּי נְעוּרָי-

נוֹצֵר זִכְרֵךְ.