חדשות טובות הערב

חדשות טובות הערב

פתאום נתקפתי ביכולת חיזוי נבואית. תמיד חשבתי שאין לי תחושות בטן חזקות, אבל הבוקר זה קרה לי. לא משנה איזה ערוץ תפתחו הערב בטלוויזיה, אני יודעת שתראו ג'ירפה שהמליטה גור רך וענוג בספארי, כל ההומלסים במדינתנו קנו כעת-חיה דירה בשדרות רוטשילד בתל-אביב, והשמש תזרח מעתה ואילך -גם בלילה. ככה זה בישראל. כן, בחיי! אני יודעת זאת בבטחה. ראיתי חזיון בהיר לגמרי.

"זה קרה היום בבוקר," כפי שאומרים הגששים. מפיקה מתוקה (באמת!!!) מערוץ טלוויזיה כלשהו ביקשה להזמין אותי כסופרת להתראיין בתכנית בוקר. אחרי יום בישרה לי שזה בלתי אפשרי. בעייתי.

"למה?" התעניינתי, "אני רק סופרת, מדברת על מילים בספר."

היא הייתה מקסימה, באמת, לא באשמתה בשום פנים ואופן. זה בגלל החדשות שתתחילו לראות על המרקע מדי ערב. על הג'ירפה, ההומלס', והשמש.

לפתע צפו ועלו בי כל השנים שהתנדבתי עבור ארגון משפחות נרצחים ונרצחות, ואיש לא רצה לשמוע מהם. הייתי ראש חוג הידידים שלהם, ולמעשה הייתי הידידה היחידה. אבל בינתיים הם  זכו בפרס הנשיא על התנדבות למען החברה, כבר שומעים מהם יותר בתקשורת.  אלא שעכשיו זו אני.  

"הפה שלהם," הפך להיות מוקצה משהו. קלות. ככה סתם.

כך, עד להודעה חדשה שהלבנה תאיר שוב בלילה, וגור הג'ירפות יגדל קצת. בינתיים, זה המצב. לא רוצים לשמוע מה שיש לסופרת לומר.

מילא, אני נראית זוועה בטלוויזיה, אולי עדיף ככה. וגם זה חוסך לי הכסף לפן שהתכוונתי לעשות הערב.

עכשיו אני רוצה להודות להוצאת "עם עובד," הכל-כך אמיצה שהסכימה להוציא ספר כמו שלי. צריך הרבה אומץ מסתבר וזה לא מובן מאליו כלל וכלל.  

אבל בשביל זה יש פייסבוק ואת האתר "דרך המילים," ואת כתיבת הספרים שלי. באמצעות המילים אני יכולה להביע את דעותיי, את מה שבוער בי כמו העובדה שכל שלושה ימים מתרחש רצח בישראל של אנשים כמוני וכמוכם.

זוכרים את מהפכת הקוטג'?

אולי זה אפשרי גם כאן ועכשיו. אני מציעה שתקראו את הספר "ופתאום בא החושך." תיקחו מחבר, תשאילו בספריה, תקנו אותו. מה שאתם רוצים. תקראו ותאמרו לי אם יש פה משהו שלא כדאי לנו לדעת.