גיור

conversion

גיור, תהליך ביהדות המסדיר את קבלתו של אדם לא יהודי אל היהדות. המונח "גר" במקרא מכוון לאדם שהוא זר במקום מושבו. "גר תושב" הוא לא-יהודי שמקבל על עצמו את שבע "מצוות בני נח" ומעמדו מיוחד בשל ישיבתו בין יהודים. במהלך הדורות יוחד המונח לציון "גר צדק" - מי שעזב את דתו והיה ליהודי.

רות המואביה היא הגיורת הראשונה שנודעה בכתובים, גם אם חז"ל מצאו רמזים לגרים עוד בימי אברהם אבינו. דברי רות לנעמי חמותה היו ליסוד הגיור ולמהותו: "אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי" (רות א טז). מגילת רות מדגישה בסופה כי מצאצאיה של רות יצא דוד המלך.

בימי בית המקדש השני והמשנה מוזכרים גרים ובני גרים שנמנו עם גדולי ישראל: שמעיה ואבטליון, עקיבא ומאיר. באותה תקופה נודעו הגרים אונקלוס ועקילס מבני משפחתם...

בפרשנות המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא לא מתואר טקס גיור. עם זאת, בפרשנות חז"ל לכמה אירועים מקראיים מופיע גיור. מעמד הר סיני מפורש כהליך גיור לעם כולו, המהווה מודל לאופן בו ניתן מאז לגייר יחידים ולצרפם לעם. בנוסף, מסופר שביציאת מצרים הצטרפו לעם ערב רב, נכרים שדבקו בעם ישראל. יתרו כהן מדין וחתן משה, שנתייחדה לו פרשה חשובה בתורה, נתפס אצל חז"ל כאב טיפוס למתגייר האידאלי^[2]. רחב, גיורת תנ"כית מפורסמת נוספת^[3], נישאה על פי חז"ל ליהושע^[4]. שושלת המלכות החשובה ביותר בישראל המכונה "מלכי בית דוד" שמהם יצאו בין היתר דוד, שלמה וחזקיהו, הם צאצאים של גיורת, הלא היא רות המואביה, כמסופר במגילת רות^[5].

מי ראוי לבוא בקהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

"נעמי מפצירה ברות וערפה לשוב לארץ מואב", מאת וויליאם בלייק, שנת 1795. רות דובקת בנעמי ואומרת: "אַל-תִּפְגְּעִי-בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ, כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי."

על פי המסורת ההלכתית, בתקופת המקרא הייתה הגבלה לקבל מצרים ואדומים רק מדור שלישי ואילך, ואיסור לקבל עמונים ומואבים עד דור עשירי ועד בכלל^[6]. האיסור על עמונים ומואבים צומצם בתקופת השופטים לגברים ולא לנשים.

המקור בתורה לנושא הגרות מצוי בספר דברים^[7]:

 לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם. עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ. וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם. לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ. בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה'.

מכאן לומדים כי רק על בני עמים מסוימים נאסר להתגייר, וכל שאר העמים מותרים. עמונים ומואבים אסורים בגיור ובחיתון עם ישראל לעולם, אדומים ומצרים רק עד דור שלישי, ואילו שאר האומות מותרים מיד. רש"י בפירושו לפסוק זה מסביר, כי סיבת ההרחקה מעמים מיוחדים אלו הם העוולות שעשו לישראל, ובעוד שעמון ומואב עשו עוולות רוחניות שנחשבות לחמורות, האדומים והמצרים עשו עוולות פיזיות שנחשבות לקלות יותר, ולכן מותרים בדור השלישי.

התקבלותה של רות המואביה לעם ישראל כבר בתקופת השופטים, כפי שבאה לידי ביטוי בפסוק הבא^[8]:

וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה

צמצמה את האיסור המקראי על עמוני ומואבי רק לגברים ולא לנשים.