בכיכר העיר בהוואנה

בסוף,

לאחר החושניות בכיכר

חזרה לחוף מבטחים.....

וואו, זה באמת סיפור מצמרר. אני נסעתי לקובה בטיול מאורגן, כך שתמיד היינו חבורה, וגם לא הסתובבנו במקומות חשוכים. אבל אני מבינה את הרגשתך.

אגב לגבי גרמניה. זכור לי שלפני כארבעים שנה נסעתי עם בעלי לגרמניה, הוא נסע מטעם העבודה ואני הצטרפתי אליו. ישבתי וחכיתי לרגע שנחזור. אני זוכרת שישבתי בבית קפה או שעברתי ברחוב וכל אדם מבוגר שהיה שם, לא יכולתי שלא לחשוב איפה הוא היה במלחמה ומה עשה.

אני לא מבינה את כל הצעירים שנוסעים לגרמניה ויורדים לשם...

אוהבת אותך מאד מרים יקרה שלי

נורית

חחחחח  אולי בעלך פשוט היה קמצן ולא רצה לבזבז דולר.

והזכרת לי בדיחה.  אשה פולניה אומרת לבעלה שנוסע לפריז:

אך תבזבז כסף על מה שאתה יכול לקבל בחינם בבית.

על זה אומר לה הבעל, את והעצות שלך.

אומרים שבידיש זה נשמע יותר טוב.

בלילה במיטה

בעלי ישק את פי

ימחה את הטעם הזר

שדבק בו.

וזה פשוט נפלא

וזה פשוט נהדר

ואת פשוט - מוכשרת :)

תודה ויומואר