מוֹדֶה /דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

בס"ד                                                                                                      
מוֹדֶה /דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

מִתְעוֹרֵר בְּכָל יוֹם,

בְּאַשְׁמֹרֶת אַחֲרוֹנָה.

לִפְנֵי שֶׁעוֹלֶה הַשַּׁחַר,

קָם מִשְּׁנַת לַיְּלָה מְּתוּקָה.

פּוֹקֵחַ עֵינַיִם,

לְהַזְכִּיר לַלֵבָנָה.

שֶׁסִּיְּמָה אֶת הַמִּשְׁמֶרֶת,

וְעַתָּה הִיא חוֹפְשִׁיָּה.

מֵעִיר אֶת הַשֶּׁמֶשׁ,

כִּי הִגִּיעַ זְמַנָּהּ.

לְהָאִיר אֶת הַיְּקוּם,

בְּנֹגַהּ זִיו אוֹרָה .

קָם בְּכָל בֹּקֶר,

מַזְכִּיר לַצִּפּוֹרִים.

שֶׁזּוֹ הָעֵת לְצַיֵּץ,

לְהָעִיר אֶת הַנָּמִים.

אַחֲרֵי שווידיתי,

שֶׁהַכֹּל דּוֹפֵק כְּמוֹ שָׁעוֹן.

אֲנִי מַרְשֶׁה לְעַצְמִי,

לְהַתְחִיל אֶת הַיּוֹם .

הוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת,

נֶעֱטַף בְּצִיצִית וּתְפִלִּין.

מִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית,

מוֹדֶה, מְהַלֵּל וּמְשַׁבֵּחַ אֶת אֱלֹהִים .