שירים

אוּלָם מָחוֹל
גּוּף אֶל גּוּף יַבִּיעַ אוֹמֵר,
גּוּף אֶל זוּלָתוֹ, גּוּף אַחֵר.
מָקוֹם לֹא  לוֹ.
מָחוֹל? מָה לוֹ לְלֹא רַגְלַיִם?
"מָקוֹם כֵּן לִי"! יֹאמַר לֹא יִטֶּה אֹזֶן .
                      רֵאשִׁית ,
יָבוֹא בְּעַד דֶּלֶת רָאשִׁית
אֵלֵי זְרוֹעוֹת
אִשָּׁה נְכוֹנָה לְאוֹסְפוֹ אֵלֶיהָ.
גּוּפוֹ בָּגַד בּוֹ,
לֹא רוּחוֹ -
גַּם  רוּחָהּ נִסְעֶרֶת בְּעָצְמַת נֶפֶשׁ
רַק אִשָּׁה זוֹכָה לְשְכְמוֹתָה.

אוֹסֶפֶת אוֹתוֹ אֵלֶיהָ
מֵינִיקָה אוֹתוֹ מְלֹא נִשְמָתָּה.
בָּאוּלָם לְשִׂמְחַת רִיקוּד מוּזָר
יוֹצְאִים בּוֹ שְׁנֵי גּוּפִים, אַךְ שְׁתֵּי  רַגְלַיִם רַק שְתַּיִים
גּוּף שָׁלֵם  וְגוּף  פָּגוּם אֵלֵי מָחוֹל פָּרוּעַ
שֶׁל אַהֲבָה קְצָרָה , נִסְעֶרֶת, רָעַבְתַּנִית.
בִּלְתִּי תְּמִימָה.
הִיא   תִּרְכֹּן עַל אַרְבַּעוֹתֵיהָ
וְהוּא מֵאֲחוֹרֶיהָ  וְעָלֶיהָ -
כְּמוֹ יֵדַע אוֹתָהּ וְהִיא נוֹדַעַת לוֹ
בְּכָל רוּחָהּ, בְּכָל גּוּפָהּ -
תֹּאהַבֵנוּ
הוּא נָחוּשׁ אֵלַי מָחוֹל
נוֹטֵשׁ מַהוּת, מוֹסְרָה בִּיְדֵי  מַלְכָּה.
עַד תִּעַף
עַד יִעַף.

וּכְבַר הֵחֵלָה
כְּמִיהָה לְיוֹם מָחוֹל  הַבָּא.
אַךְ מִי יָדַע?
פְּחָדִים יִפְקְדוּהוּ,
אֶת הַשְּׁנַיִם:
אוּלַי מָחוֹל  אַחֲרוֹן הוּא זֶה שֶנִרְקַד הַיּוֹם.
לְחִבּוּר גּוּפוֹת נִסְעָר-
אוֹהֵב אַחֲרוֹן
וְלֹא עוֹד יָבוֹאוּ אַחֲרָיו?
וְהוּא – אַנָא, לֹא! -
הַאִם לֹא גּוּפוֹ יִבְגֹּד וִיְרַתְּקוּ  לְמִטָּתוֹ.

~
נאמנה לו. פנויה לו תמיד, נוטה אוזן למשאלותיו, יש אשר תחולל האשה מחולותיה

גם בלעדיו.עת יאמר לה, ישלחנה: צאי, לכי חוללי שם באולם-עולם גם עם אחרים.

לכי אל הים אהובך. לכי אל מה אשר תאהבי אך שובי,היי עמי,

בבוא שעתי לרצות בך.
•
ואני, הכותבת,שצפיתי בסרט. לא יכולתי שלא לראות בו את חיי.

כמעט תמונת ראי. אישה אוהבת מחול אני. לא באולם, לא בבגד גוף.

להוטה למחולות החיים. יודעת כי החיים חד-פעמיים הם.

ומה שלא ארדה מהם לא יהיה לי עוד. שום טיפת דבש מזדמנת

לא תמתין לי לנצח, כדי שאלוק אותה.
קצרת רוח תגלוש תעבור הלאה..אין רבות כמותה מזדמנות.
מחולות-החיים שאהבתי נדחים מנשמתי ומגופי מפני עדיפות הגבר שאהבתי.

איש שגורלו התאנה לו. עשה אותו נכה. בכל זאת תאוות חיי הוא.

תאון-מחול, גם אם לא במשמעותו המילולית. גם אם לא באולם עם אישה

ארוכת רגליים.
ואני הכותבת אומר : באהבה שאין גבולות לה, אתן לו כל מחול שיבקש.

כאוות נפשו, כמידת צרכו.
אם ירצה לסעור -  אסער ואסעירנו .
אם ירצה מחול  ענוג - ענוגות אחולל עמו.
כל שיבקש יהי.
אך בהתרוקן  אולם מחול! בעת יגוז חלום-ריקוד-התמסרות,

בשוך המיית המוסיקה המלוות בצליליה, בשלוט הדממה -
נוגות בגדי מחול נטושים,ינוחו על קולביהם, או מקופלים ברישול מה.

עדין  נושאים בחובם חום גופים וריחותיהם נודפים מהם.
יתגעגעו  אל גוף אישה לבן, קמור ורך מאד שמילא אותם.
ואלה - לגופים גבריים חסונים
גם  אני הכותבת כמהה אל הימים הם שבהם עמד לימיני ולשמאלי

לפני ומאחרי גבר. ויחד רקדנו את חיינו
גם אני הכותבת כמהה אל ימים שבהם חימם את בשרי המקומר, הלבן הרך.

וריחו דבק בי
אני אספתיו אלי באהבה ובחסד אישה אוהבת מאד ואחממנו.
אויה, בהתרוקן מחול-חלום מדמדומים שסחפוני אליו. תכבוש המציאות

את מקומה ממנו, נעורה ממנו בלב מר האישה שאני, הרעיה שאני,הרֵעה שאני.

באחת ירד חושך-ההתדרדרות אל מציאות גדושת חרדות וכאב.

רדופת הבלתי ידוע. אימת האולי צפוי.
בהתפוגג מחול-חלום תישאני באחת הרוח הרעה אל הווה תובעני,

שואב-נוגס עד כאב; כתינוק נועץ לסתות עזות בפיטמת אֵם מיניקה.

כמו לעקור אותה משדה הוא מבקש. הווה חסר סבלנות, כופה עצמו. מזכיר: אל לך לשכוח לרגע חובת התמסרותך לאישך.

בכל מאודי אוגרת פירורי כוחותי מוּזָנֵי נחישותי - למענו .
אלה יחזקוני . אך לעתים - חזקים ככל שיהיו, נחושה ככל שאהיה -

יש ויקרסו כצוק מכורסם אכול רוחות טורפות -

וים לוחכו בסערותיו הזועמות.
אז אשא תפילה: הו אלי, אלי הטוב שהַימרתָ לי חיי .

אך זאת אבקש, אך מעט אתבע מידיך, עשה שאוכל לשוב תמיד

מקריסות-הריסות רוחי, בהדמות לי כי לא נותר עוד כוח לתת.
עשה ששוב אזקוף קומה. אתמלא ברוח. שוב,חשוקת שיניים להיות עמו.

המחול שבמציאות הנו כאב בלתי פוסק.. עשה, אלי,

שאשרה לו כיעקב עם המלאך. ואם תמצא לנכון, הענק לי גם מעט

ממנעמי החיים. לא הרבה. כמה רסיסים מתוקים מפעם לפעם .

צוֹק אותם אל גופי. שארגיש את נחירי מתרחבים,חום זורם בעור גופי,

נשמתי שוקקת לאיי-שמחה.
אנא, בבקשה.
כערבה בוכיה אני בסעור מציאות רעה. מרכינה ענפיה בשברון לב,

בכניעות, בזרום הדמעות הבאות ממבוע לא נלאה
קח אותי בזרועותיך החסונות, יישר אותי, גבר אלוהי,

משוך בכפות ידיך החזקות אך רכות - והארך את גזעי.

עשה אותי, ערבה בוכיה כמעט לוחכת קרקע - לאלון בזקיפותו האצילה.