דִּין וְחֶשְׁבּוֹן /דָּוִד סָמוּכָה דּוּדִי

בס"ד                                                                                               

דִּין וְחֶשְׁבּוֹן /דָּוִד סָמוּכָה דּוּדִי

עֵת לְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ,

זְמַן לְדִין וְחֶשְׁבּוֹן.

לְהוֹצִיא מֵהַלֵּב אֶת הַ"רֶפֶשׁ",

לְהִתְנַקּוֹת מִכָּל רֹעַ וְזָדוֹן.

חֹדֶשׁ אֱלוּל הוּא הָעֵת וְהַזְּמַן,

לִפְרֹק כְּעָסִים שֶׁצָּבַרְנוּ הַשָּׁנָה.

לְאַוְרֵר אֶת הַלֵּב וַחֲדָרָיו,

לְהָסִיר מָעַלְנוּ כָּל עֲנָנָה.

לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם,

שׁוֹמֵר שִׂנְאָה וְטִינָה.

טוֹב שֶׁיָּדַע הָאָדָם,

לְהַבִּיעַ סְלִיחָה וַחֲרָטָה.

כְּדֵי לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ,

לֹא צָרִיךְ לָדַעַת חֶשְׁבּוֹן.

גַּם לֹא תֹּאַר בַּמָּתֶמָטִיקָה,

רַק לֵב וּנְשָׁמָה וְהַרְבֵּה רָצוֹן.