גַּעֲגוּעִים לְאִמָּא (היום 8.10 יום הולדת לאמי האהובה)

כְּמוֹ תָּמִיד בְּבֹא הֶחָגִים,
רֹאשׁ הַשָּׁנָה,
הַצּוֹם וְעוּגַת הַדְּבָשׁ,
הַסֻּכָּה שֶׁהָיְתָה בַּגִּנָּה
הַיּוֹם עֹלֶה וְיוֹרֶדֶת הַשֶּׁמֶשׁ
אֲנִי בָּאָה לְחֶסֶד וְרַחֲמִים
הַקְּמָטִים בְּפָנַי טְבוּעִים
שׁוּב אֶעֱלֶה
וְאָבוֹא אֶל אֶבֶן מָצָבְתֵּךְ
וּבְיָדַי זֵר עִם פְּרָחִים צְהֻבִּים
הֵם שֶׁיַּמְשִׁיכוּ לְסַפֵּר סִפּוּרִים
בְּצֹמֶת הַתְּחוּשׁוֹת
הָהוֹפְכוֹת אֶת בִּטְנִי
שָׂמוֹת מַחְנָק בִּגְרוֹנִי
וַאֲנִי שׁוֹתֶקֶת..
~
תקופת החגים תמיד קשה יותר מכל תקופה בשנה - אמא נולדה ביום כיפור ומידי שנה ביום ההולדת של אמא אני חשה נעזבת,וקשה לי
אם אמא היתה, אזי היתה חוגגת בדיוק היום 8.10 יום הולדת 91 ,
אבל אמא איננה כבר 14 שנים.
יום שישי, עליתי אל קברה, ביתה האחר הכל היה כה שקט. רק איוושת הרוח וציוץ הצפורים כמה לטאות שבאו להיות איתי, בעודי שוטפת את המצבה המשותפת עם אבא שאיננו איתי כבר 43 שנים, סידרתי את הפרחים, הדלקתי נרות.
עומדת שם בוכה את השנים החולפות, חווה ביתר עוצמה את כאב חסרון אך גם מתק הזכרון..
אמא היתה כמו מורכבת מניגודים.רגישה ועדינה ועם זאת חזקה שעבדה כמעט בפרך מאז עלייתה לארץ. לוקחת אותה איתי לכל מקום.
עכשיו אני באה אליה אל בית העולמים שלה ,מודה על רגעי האושר,שנות האושר שבהן היינו יחד כל יום כל שעה כל רגע. מה שאומר עכשיו אינה אמירה מבודחת.
זו אמת גדולה: אמא יש רק אחת.
וכמותך - לא רבות!
וכך ביושבי על המצבה, מספרת לאמא את השנים,מספרת על אישי,על בניי המדהימים, כלותי הנפלאות שלא זכתה להכירן ובעיקר על הנכדים הנפלאים
עמית,עומר ואלון וגם...אלו שיגיעו בהמשך הדרך , בעודי מביטה בשמיים יודעת שאמא אלי מחייכת
ואני -
מ ת ג ע ג ע ת

.