מילים

מילים /עידית אורדן- 17/10/2017

המילים בי בוערות

הן אצלי כל העת ערות.

הן לכל הנראה והנאמר מצותתות,

כל מה שהן שומעות הן קולטות.

 מילותיי יוצאות לאסוף חוויות, חדשות  ושמועות

הן גם את הרגשות שומעות.

הן יודעות להביע  מליבי שמחה, תשוקה  ואהבה

הן מסוגלות לבטא כאב, צער ואכזבה.

 יודעות המילים שלי לתאר נוף וָטבע

כמו ציירו ציור במכחול וַצבע .

אם אקרא אותן, בעיניי אראה

כחול הים וגליו הלבנים ,יער ושדה.

 צובעות  המילים גם באופק הים שקיעה אדומה

וירח עגול ומלא השולח אלינו אלומה.

יכולות הן לדמות כל שאשתוקק,

ענני צמר גפן לבן ומתוק או לב כשעון מתקתק.

 המילים מספרות למה אני מתאווה

אכוון אותן  להסביר את מה שאני חוֹוָה.

כשצץ הרעיון מתייצבות  כחיילים במקלדת או בעט

כשיגיע האות תדענה שלכתוב שיר הגיע העת.

גילו את אזני בשקט מילותיי,

אומרות הן שנעים להן להחמיא, שזה לא קשה מידיי

מחמם את הלב  לראות אנשים עם חיוך על הפנים

ולחוש שהלב שמח  בפנים.

יש מילים שפתאום נעלמות

הן לא אומרות לי היכן הן מסתתרות

עלי את עצמי לאמץ

לעיתים לחיפוש אין קץ.

 אוהבות המילים לעיתים להתקשט בַּשיר

מבקשות להשחיל דימוי או חרוז בכל סוף שורה.

אומרות הן: כך השיר יהיה עשיר

הקישוט הוא  ממני להן התשורה.