יוֹשֶׁבֶת עַל הַחוֹף

שָׁעוֹת יָשַׁבְנוּ חֲבוּקִים
הִמְטַרְתִּי עֲנָנֵי רְגָשׁוֹת
יְדַעַתִּיךָ וְיָדַעְתָּ אוֹתִי
טָמַנְתִּי סוֹדוֹתַּי
בְּאָזְנֶיךָ הַכְּרוּיוֹת עֲבוּרִי
הָיִיתָ לִי כְּווּלְקָן
הָיִיתִי לְךָ כְּאֵשׁ אֲבוּקָה
בְּחוּטֵי חֶסֶד
נִסִּיתִי לִתְפֹּר אֶת הַקְּרָעִים
עַתָּה כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי הֵבַנְתִּי
שֶׁחוֹל וְיָם
הֵם לִפְעָמִים גַּעֲגוּעִים אֵלֶיךָ.

יש לעיתים ששירים נוטלים אותי ממני - נוסקת גבוה לעולם הדמיונות, החלומות,
שם מגשימה את כל המשאלות -
כל הדברים שאי אפשר באמת לממש, למשש, לגשש, בחלומות - הכל אפשרי
כך גם עם המילים , שמוצאת על החוף, מלקטת, אוספת, מנקדת,רוקמת ולבסוף הם הופכים לשיר שבו המילים גם נוטלות אותי....ממני....עד ששבה למציאות, לקרקע, וממשיכה במסע חיי אל העולם האמיתי.....אז שירים ומילים...אפשר לנסוק איתם גבוה גבוה ותמיד לחזור וכאילו...כאילו כלום לא קרה - יש ששירים מציאותיים - יש שהם דמיוניים וכך נעה ונדה ברוח החופשית בין העולמות - בין דמיון ומציאות
כל שנותר לי להותיר, ריקוד מול פריחה, שירי אהבה, מילים רקומות, מתנגנות
מתחבאת בין גלי הים, מתעטפת בהם והם הנושאים אותי מעלה מעלה על כנפי הצלילים וכך שירי ניצרפים ומצטרפים אחד לשני.
את מצבי הגאות והשפל לומדים מן הים., זה המשקף את החיים.
גם אם אני זוכרת רגעי שפל, כאב, פגיעה. יודעת כי אחרי השפל באה הגאות, ומתמודדת עם השפל. עד יעבור זעם ולהניח את הכעסים במקומם הראוי. הרחק הרחק ממני.