בין הכיסאות / שגב ירון
נפלתי בין הכיסאות הפיזיים הנפשיים חברתיים
אין כיסא לשבת לנוח ממש לדעת שנגמר
שאפשר להתמודד שהבירוקרטיה נגמרה
יש הפרעות אישיות יש פוסט טראומה
זה כמו רכבת הרים עם עליות ירידות סיבובים חדים
עד שלוש מאות שישים מעלות
וגידול בראש ישן וחדש וטינטון באוזניים וורטיגו
ובעיה צווארית שעלולה לשתק אותי צוואר ומטה
וניוון חוליות וניתוח גב תחתון ועוד פריצות דיסקים חדשות
ובעיות בלב ודלקת מפרקים ומחלת עור כרונית
וקדחת ים תיכונית ומחלה בבטן שלא נתנו לה שם עדיין
ומסתבר שאני אפילו כבד ראיה אבל עוד לא זכאי לתעודת עיוור
ועם עיוורון ללילה שלא בקריטריונים לתעודה או באחוזי נכות
אבל את רישיון הנהיגה לקחו, ואני בערב בעיקר בבית יוצא רק
שחייב לצרכים ..
ובטח שכחתי משהו...ולך עם כל זה תסתדר
ביטוח לאומי שירותים מיוחדים? לך תאבק עם זה
שאתה נאבק להחזיק את עצמך קודם..
שלא רואים את הנכות שלך בעין כי אתה לא קטוע גפה
או על כיסא גלגלים. שלא רואים ומבינים את הנפשי..
שאין לך דרך מלבד תעודת נכה שיש לך משהו
מה צריך לתלות אותה על הצוואר כאות קין?
ומה אומרים על נכים? אוכלי חינם לכו לעבוד.
בין הכיסאות, אני מסתדר לא מסתדר..
מסתדר כי אני חייב אין אישה אין משפחה
יש משקמת נפשית שלא התפקיד שלה
לעשות לי קניות , להביא תרופות מבית מרקחת
ולא להשגיח שלא אפול לבד במקלחת
היה אפילו דיון מעל ראשי אם אני צריך הסעה לחוגים
שוב הטענה שלא רואים את הנכות שלי..מאנשים
הכל נראה כאילו אני מתפקד...את המחיר הם לא רואים
את הכאב הפיזי הנפשי שאני נושא בשתיקה
כי לא ויתרתי על החיים ועל לחיות אותם טוב כפי יכולתי
הם לא רואים את הפחד מהיום שאהיה תלוי באחרים
לגמרי לגמרי..שחלילה מהגידולים לא אדע מי אני
הם לא מבינים שכל שניה חשובה..הם לא נכים
הם לא מבינים שהקצבה לא מספיקה
אלפיים חמש מאות שמונים ותשעה שקלים חדשים
זה לא חיים בעולם חומרני ומשקרים שיש הטבות
יש למיעוט מיעוט שבמיעוטים וגם להם יש הוצאות יותר כבדות
אני מקבל סיוע בשכר דירה והנחה בארנונה..ותו לא..
הארנונה מתקזזת בתרופות
ההנחה בשכר דירה מתקזזת מנסיעות לבדיקות מאישפוזים פתאומיים , מוניות שלוקח מתשישות למרות ששילמתי על כרטיס חופשי יומי באגד
וצרכים מיוחדים ..פתאום צריך מד לחץ דם ..צריך מוט אחיזה למקלחת לשירותים צריך פסים למניעת החלקה במקלחת נעליים יקרות אורטופדיות וכבר אמרו לי שאצטרך לקנות אביזרי שיפור ראיה או אשאר במצב של סבל…
ומאין אקנה? אין לי את ההנחה שמקנה תעודת עיוור
ובכלל אני בבית דין מקווה להפטר חובות שאני חב למדינה..
כי עד שנתנו קצבת נכות עשרים שנה חייתי על הבטחת הכנסה
הרבה פחות מאלפיים ש"ח לחודש…
אמרו סליחה טעינו לא אובחנת נכון….מה זה עוזר לי כיום?
לא מחזירים את הכספים...רק תובעים על החובות שנוצרו בשל כך
לא מבינים שכל עזרה קטנה בבית בחוץ בקניות בהורדת הפחד
מלהתקלח ימים כי יש סחרחורת וחולשה. או לקחת סיכון כי אני
חייב לצאת וכבר נפלתי בבית…ובסופר מרקט ופעם שכחתי למה
עליתי לעיר….הסתבר אחרי שהייתי צריך בדואר לשלם .
ובין כל זה נלחמתי על טיפול שיניים בניתוח בהרדמה ארבע שנים..אישרו עכשיו עוד לחכות לתהליכים של בדיקה הצעת מחיר אישור שלה עם הבירוקרטיה מי יודע מתי הסיוט יסתיים
ונזכרתי יש קטרקט צריך שני ניתוחים...
ועוד לא סיימתי עם ביטוח לאומי הגשת החמרה ובקשה לשירותים
מיוחדים ורק אלוקים יודע אם לא ימשכו אותי עד שאהיה בקבר או
לא אראה או לא אדע מי אני..
בין הכיסאות בנפשי קשה ולי לא אפשרי למצוא אישה שתכיל אותי..חתונה? ילד? ..נראה קלוש מן המציאות תלוש
אני בין הכיסאות של ייאוש ותקוה של קריטריונים ואבחונים
בין בורות לנאורות של אנשים..
רוצה ולא רוצה להיות בקריטריונים ..יותר רוצה שיבינו אותי עכשיו
שעיניי רואות ,שאיני משותק ושאיני במצב של לא מתפקד מוחי
רוצה שיבינו אותי רוצה שיעזרו לחיות את מה שאפשר
כל עוד אני יכול לפרסם ספר שירים לעשות להשתתף בחוגים להינות לשכוח מהצרות
אולי להכיר בחורה איתה לחיות
לחיות פשוט לחיות …..
כל הזכויות שמורות שגב ירון.
