לו ידעו

גלי אכן נפש יקרה ונדירה, לכן אני כל כך אוהבת אותה

והיום היא חוזרת ותוכלי להודות לה בלי תיווך שלי

אוהבת אותך מאד

שלך

נורית

אין בה צורך כלל וכלל כשהדם בעורקים כבר אוזל.

והשני, מעצים את החוויה הלא פשוטה שעברתי בשבוע האחרון. כמה רוע. רשעות. אכזריות. ולו ניתן להתרחק מכל אלה בכל רגע נתון.

מרים אהובה,

כל שבעת הימים הללו הילכתי עם שם הקהילה של משפחתך. הגענו לטרבלינקה ביום האחרון-אתמול. אלפי אבנים עם שמות קהילות פזורות שמה. לא הצלחתי למצוא את זו שלך בזמן שעמד ברשותי. אך לקחתי אתי נר נשמה, הדלקתי אותו והזכרתי שזה עבור משפחתך. צילמתי סרטון קצרצר ובו אני מציינת את שמך, למענך. אם יהיה לי את מספר הנייד של מישהו מבני משפחתך אוכל לשלוח אליכם.

אוהבת אותך מאוד מאוד,

גלי

כתבתי קודם לכן תגובה ארוכה ומשהו השתבש במחשב שלי וההודעה נמחקה.

אני עדיין אפופה במחשבות ובכל החוויות שחווית שם.  זה המעט שיכולתי לעשות.

אוהבת אותך מאוד מאוד ושולחת לך את כל החיזוקים שבעולם,

גלי

ביטאת זאת במדויק. אני עדיין תחת הרושם הכבד של המראות שם. אני באמת חושבת שלא כדאי לך לנסוע לשם. את חווית מספיק כחלק מכל הדבר הנורא הזה, שילמת מחיר כבד.

באמת שלא יודעת מנין בא לי האומץ, צריך אכן אומץ. וזה קשה מאוד מאוד. קשה להאמין שאנשים הגיעו לכזה שפל מדרגה, שהאנושיות אבדה לחלוטין. זה נורא!

נהנה מהמדינה שלנו, מהקיום שלנו. זה הנצחון הקטן-הגדול והענק.

אוהבת אותך מאוד מאוד,

גלי