לְוְלַדִימִיר אֵין בַּיִת

שָּׁר שִׁירִים בְּרוּסִית כָּךְ לְעַצְמוֹ לְהַנְעִים זְמַנּוֹ.
לְיָדוֹ, עַל הָרִצְפָּה קֻפְסָאוֹת סִיגָרְיּוֹת 
וּשְׁנֵי בַּקְבּוּקֵי ווֹדְקָה רֵיקִים,

אֲשֶׁר הִמְתִּיקוּ בְּחַיָּיו כַּמָּה רְגַעִים 
מְרִיחָה אוֹתוֹ מֵרָחוֹק רֵיחַ רַע מאד מִבְּגָדָיו,
כֹּל יוֹם בֵּין שֶׁבַע לִשְׁמוֹנֶה חוֹלֶפֶת עַל פָּנָיו.
הַיּוֹם, לֹא הִשְׁאַרְתִּי לוֹ כִּכָּר לֶחֶם
עַל הַסַּפְסָל הָיְתָה מוֹדָעָה:
"וְלַדִימִיר לֹא גָּר כָּאן יוֹתֵר"
הַסַּפְסָל (בִּדְמֵי מַפְתֵּחַ) בְּשִׁמּוּשׁ שֶׁל אַחֵר
וְלַדִימִיר גָּבוֹהַּ יוֹתֵר.
הַבֹּקֶר - יָשְׁבָה שָׁם אִשָּׁה, 
מעוּנֶנֶת בְּקַעֲקוּעִים דִּבְּרָה לְעַצְמָהּ. 
~
יש לי כל מיני הרגלים קבועים בחיים,אבל לא מפריע לי להתחבר לשיגרה הרגילה היא טובה לי המשפחה, העבודה ,החברים   
אחד מהרגלי הוא לצעוד בימי שישי לכיוון ביתם האחר של אמאבא כדי להביא נר נשמה להאיר להם אני גם מניחה פרח כל כך מתגעגעת אליהם 
שימעו סיפור:- באחרונה פגשתי שם הומלס שניקה את מכוניתו במרחק של חמש מצבות מאלה של הורי. הורי טמונים בקצה בית הקברות מעבר לקצה זה משתרע שדה גדול שבטח יהפוך בעתיד להמשך בית העלמין אני פוגשת בו רק בימי שישי בבוקר אבל הוא מבלה שם כל השבוע בין המתים בהיותי לידו עבר זוג בכביש אחרי שהתרחקו אמר בהפנותו מבטו אל הזוג: "בטח! אתם יכולים לדבר ככה הרי אין לכם ילדים מה יש לכם בחיים? אז מה אם יש לכם בית? מה יש לכם חוץ מזה? למרות שאיני מכירה אותו שאלתיו למה אמר להם ככה? אמר לי שהאישה הלכה להתלונן נגדו במשטרה שהוא הומלס ואין לו בית והוא ישן בבית העלמין ולא נעים לה לצעוד שם
"מה איכפת לה איפה אני ישן? אני מפריע לה? אני מבקש ממנה משהו?" הוא אומר לי בתרעומת מהולה בכעס לא יודעת מאיפה שאבתי אומץ שהרי הייתי שם לבד והוא לבד ואז סיפר לי שאמנם אין לו בית אבל יש בו נשמה ואם אלוהים שומר על המתים הוא שומר על החיים והמשיך: "אני לא אנס, אני לא פדופיל"(קצת נלחצתי)ואז המשיך ואמר "אני לוקח כדור לדילול דם וזה עולה 350 שקל בחודש.הרווחה לא רצו לאשר לי אז פשוט הפסקתי"
השבתי לו: "אבל אם אתה צריך את זה לבריאות אתה חייב לקחת"
ענה לי: "לא צריך כלום! לא רוצה את החיים האלה.בורא עולם יודע בדיוק לעשות הכל:
אם יש פה מתים הוא שומר עליהם. אז יש גם חיים והוא ישמור עליהם".
אמרתי לו "תהיה בריא" והלכתי לדרכי
בשישי האחרון שוב עמד ליד מכוניתו וניקה אותה אמרתי שלום, מה שלומך, ענה מה שענה ונשארתי לכמה דקות התייחדות עם ההורים כשהלכתי בירכתי אותו בשבת שלום
האמת שלאורך כל הצעידה מצאתי את עצמי חושבת עליו,על גורלו,האם הוא לבד בעולם? האם מישהו יודע על קיומו? מה הוא אוכל? האם גם בשבוע הבא אראה אותו עם אותה גופיה חמה לבנה ומכנס טרנינג? האם להביא לו משהו לאכול? 
תשאלו: מדוע אני מספרת את כל זה? פשוט נזכרתי בולדימיר הרוסי שפגשתי אותו ישן על ספסל,ולדימיר היה מבוגר ומת אחרי זמן מה אבל זה בחור צעיר,תמיר שהחיים לא האירו לו