סיפורים
נסיעה
את הנסיעה המתמשכת באוטובוס אני מעבירה בהתבוננות חטופה בפניו של שכני לנסיעה. מוגן במשקפי שמש מוכספים ובשפתיים חשוקות, רוב הנסיעה הוא רדום מדי פעם ראשו מוטה ונח על כתפי, אני זזה באי נוחות, כשהוא מתעורר לפתע, מביט בי מבוהל על שנשען על כתפי, זרה לו. מחזיק בידיו שקית פלסטיק גדולה, סקרנותי הובילה את עיני על לבושו במכנסי ג'ינס שחוקות גזורות אופנתי ,חולצה כהה וצווארון רחב, מעל החולצה מעיל צנוע. בידו שקית פלסטיק שאת תכנה לא ראיתי. חלק מאריג מעילו נחבא בין רגלו ושוק רגלי, הפריע לי, ניסיתי למשוך את חלקו של אריג מעילו מתחת רגלי, משהרגיש שכני באי נוחות בתנועות גופי, פנה אלי "אבקש סליחתך, קודם הפרעתי לך שנרדמתי על כתפך ועכשיו מעילי מפריע לך" המבטא המרוקאי המודגש ב "ח"ו "ע", הפריח חיוך בפני,היו בו נימוסים מצד אחד,מצד שני הבל פיו הצחין מריח סיגריות . עיני לכדו את פניו. ראשו חבוש כיפה, על הכיפה שהייתה מוסתרת חבש כובע קסקט שמקצבותיו בצבץ שיער לבקן,על פניו זקן שלא טופח כמה ימים, עיניו הקטנות וריסיו הלבקנים נתנו הרגשה שהן עצומות, ידיו הגרמיות היו מונחות על ברכיו ללא תזוזה.
האוטובוס עצר ברמזור באור אדום, עורבים על הכביש מחפשים פרורים, כמו משתעשעים ברולטה רוסית בין גלגלי המכוניות השועטות-בטלנים, הולכים בעיקר למלא את קיבתם ואולי אל מותם? אך עד כמה שאני מכירה את העורבים המטיילים ליד ביתי הם מגושמים וחזקים, המכוניות השועטות כלל לא מפריעות להם לנקר בלהיטות את נבלת החתול שסרחה לה על הכביש.
פני מועדות היו למשרד הנסיעות אשר דרכו הזמנתי טיסה לפראג.
בתל אביב אינני מתמצאת,איני מצליחה להיטמע בה, משרד הנסיעות ממוקם בשדרות הרצל ברחוב מקלנבורג – אבל איך מגיעים לאותו רחוב? ישועתי באה מהנוסע שישב לידי באוטובוס שנראה באותו הרגע המושיע התורן שבלעדיו אין באפשרותי למצוא את דרכי בתל אביב הפתלתולה. "כיצד אני מגיעה לרחוב מקלנבורג" אני פונה אליו חסרת אונים "מה את מחפשת ברחוב מקלנבורג?" שאלני בנימוס "משרד נסיעות" אני עונה "הזמנתי באמצעות האינטרנט טיסה לפראג, נאמר לי שמשרד הנסיעות הוא היחיד ברחוב הזה וקל למוצאו".
"יש לך מזל" הוא עונה לי
"מדוע"? אני עונה לו משרכת דרכי אחריו.
"אני בדרכי למשרד הנסיעות הזה, מדריך טיולים וצריך להיפגש עם קבוצה של מטיילים שאותם אדריך בפראג".
בלחיצת יד הכרתי את דוד."דפנה" עניתי
במשרד חיכו לדוד קבוצת אנשים משועשעים נשמעים כאילו מגחכים בכלל מהרעיון שהוא טס איתם לפראג. מכיוון שלא הכרתי את דוד ולא את חברי הקבוצה חשבתי מי יודע אולי יש להם סיבה, הוא הכיר לי את חברי הקבוצה, ביקש הסכמתם לצרף אותי לטיול הקבוצתי לפראג.
עליתי לאוטובוס שהסיע אותי לביתי, הפעם ישבתי לצידו של דוד"הטיסה שלי לפראג, היא אחת מרבות שאני טס לאירופה" פתח דוד- מבטאו המרוקאי משעשע אותי, אני מחייכת ומקשיבה כשהוא פותח את לבו מגיש לי את קורות חייו כמו אוזנָי היו כותל מערבי. בשעה וחצי של נסיעה, ידעתי עליו שהוא גרוש ואב לחמישה ילדים ששלושה עזבו את הבית, הוא מחמיא לעצמו מחַנחֵן מקשט ונפעם מהישגי ילדיו באקדמיה, אחד רופא, השני מהנדס, והשלישית לומדת באוניברסיטה בירושלים. "לתפארת מדינת ישראל" אני עונה לו, מאיצה בו שואלת על מעשיהם של שני ילדיו האחרים, הוא ממשיך בלהגנותו ובמלמולי קשקשנותו."הם אצל אימם אין לי קשר טוב איתה, הם עדיין קטנים אני מגיע מדי פעם לראותם.מה לא עשיתי בשבילה, טסה איתי כשהיו לי עסקים באירופה ,השארתי לה וילה ענקית שעלתה לי 600.000$ אני איש טוב ולא רוצה צרות עם אף אחד" "מה עם מזונות"אני שואלת "אוהו" "אני משלם ועוד איך!" "מה זאת אומרת?" אני מקשה עליו. "3600 ₪ היא הוציאה ממני כי דיברתי יותר מדי" "מי?" "האישה" "מדוע כל כך הרבה מזונות?"
"בגלל העסקים?" אני מתבדחת "כן" הוא עונה לי. "אבל סיפרת שאתה מקבל אבטחת הכנסה מבטוח לאומי, וגם משלם 3600 ₪ וממה אתה חי?"אני ממשיכה מבולבלת מסיפוריו ושואלת כדי להוביל את סקרנותי לאן שהוא "אני חי מכסף ששמתי בצד." "אחלה" ממלמלת ביני לבין עצמי. "גם כיום אני איש עסקים נוסע לתל אביב, נותן הוראות לעובדי וחוזר הביתה בסוף החודש מקבל תמלוגים מהעסק". "יופי" אני עונה לו בחוסר עניין. מתבוננת בפרופיל של דוד אומדת אותו בעיני. "לגמרי לא נראה כמו איש עסקים ובטח לא מדריך טיולים בחו"ל.
באוטובוס של "מטרופולין" הדוהר לכוון ביתי,הנהג- איש חביב ומנומס מסביר פנים לנוסעים. עיוור ואשתו עולים באחד הצמתים מתיישבים במושב אחרי הנהג, העיוור משועשע מהאווירה מסבירת הפנים של הנהג אולי גם מקשיב לשיחתי עם דוד פונה לנהג "אפשר לשאול אותך שאלה?
"אפילו שתיים "עונה לו הנהג.
"מה תעשה אם על ההגה תשב לפתע חתיכה "?
"אשב על ידה" עונה לו הנהג
"לא ככה התכוונתי" עונה העיור
"איך?" שואל הנהג
"החתיכה תשב על ההגה בעוד אתה נוהג"
"אין לי תשובה" עונה לו הנהג
"חשבתי ככה "עונה העיור
אז למה שאלת אם ידעת שזאת התשובה.
"סתם" עונה העיור
הנהג הביט בי לפתע,מחייך.
"אז את טסה לפראג?"
"כן,איך אתה יודע?"
"שמעתי אתכם מדברים"
"אני אוהב את פראג, היא לב ליבה של אירופה, כל פעם מחדש לבי נפעם שאני רואה את התמונות מהטיול האחרון" השיחה עם הנהג הייתה קולחת ונעימה, האוטובוס הגיע לתחנה ליד ביתי, נפרדתי לשלום מהנהג החביב ומדוד.
במיניבוס שהסיע אותנו לנמל התעופה היו כחמשה עשר נוסעים,חלקם הכירו את דוד מהרחוב בו חי עם משפחתו וילדיו לפני גירושיו , האווירה במיניבוס רעשנית, הרדיו מנגן בקולי קולות "אני לא גידי גוב,גם לא שלמה ארצי",והאנשים במיניבוס צורחים "אבל אני שר" זרמתי גם אני עם השיר שאינני יודעת מילה במילה את מילותיו, אבל המוסיקה שלו שוטפת עם האינסטינקטיבי הלא הגיוני מלהיב ומרגש. לידי ישבה בחורה צעירה שזו לה פעם ראשונה בחו"ל, מרי, שמנמונת עם פנים יפות מיוחדות,מקרינה מן אופטימיות מקסימה שגוררת את היושבים ברדיוס קרבתה בצחוקים כשהיא מדברת במבטא מרוקאי כבד "מה ההבדל בין מרוקאי לבטרייה? לבטרייה יש גם פלוס.
מה ההבדל בין מרוקאי לאנטנה? אנטנה קולטת.
מה ההבדל בין מרוקאי לפילם (של מצלמה)? פילם אפשר לפתח" אהבתי את יכולתה להתבדח על מוצאה, במהרה התיידדנו.
כשהגענו לנמל התעופה, במבואה לנוסעים היוצאים,נפעמתי מן ההדר והיופי ששונו מאז טיסתי הראשונה לפראג, המבואה עוצבה בשילוב אבן ירושלמית, זכוכית, נירוסטה ואור יום המשתקף פנימה. נכנסתי כנוסעת ביחד עם היוצאים מהטרמינל. תורים של נוסעים יוצאים שתהליכי הבידוק הביטחוני והרישום לטיסתם, מתבצעים באולם זה,אחרי תהליכי הבידוק,עליתי לכיכר המשמש נוסעים הנהנים מחנויות "הדיוטי פרי" פטורות ממכס לפני העלייה למטוס. השינוי האדריכלי המרהיב, שרוולים לגישה ישירה למטוסים, מערך תחבורה מודרני הכולל כבישים רחבי ידיים, מגרשי חנייה מקורים, תחנת רכבת ושירותי תחבורה ציבורית ובעיקר התמצאות קלה בטרמינל, מסעדות, שירותים נלווים, מזרקות מים ופיתוח נוף מרהיב שהם חלק ממאפייני הטרמינל החדש, הדהימו אותי ונתנו לי הרגשה טובה ביציאתי מהארץ לעבר פראג.
יכולתי לתת אמון במרי, שאלתי אותה אם היא מכירה את דוד. "ואללה, משבוע שעבר. גרושתו שכנה שלי, הוא בא להיפרד משתי בנותיו הקטנות" "הוא באמת מורה דרך? לא נראה כזה" "גרושתו הציעה לי להצטרף אליו לנסיעה, אני חושבת שכן" חייכה אלי במבוכה. בזמן הטיסה הקשבנו לדוד שהפיח בנו את התחושה של הביטחון כקבוצה מלוכדת בפראג.
אך בנחיתה בפראג בטרמינל הכיר אותנו מורה דרך מקומי ישראלי לשעבר, אֶנקולִי אפשטיין . כשהכרנו את אפשטיין,שאלנו לטיבה של החלפת המדריכים,אפשטיין נתן הסבר "לדוד אין רישיון הדרכה בפראג . הוא לא הוסיף הרבה, דבר שעורר בעיננו את המסתורין באישיותו של דוד.
מרי ואני ביקשנו מדוד הסבר שיניח את דעתנו,כינסנו את חברי הקבוצה ושאלנו את דוד על מהות השינוי בתכנית ההדרכה.דוד נראה אומלל מהמצב וענה ""שהמזל הרע ייפול על ראשם" האשים את אפשטיין שהוא חלק מסינדיקט פשע שהסתנן לארגון מדריכי הטיולים מישראל. ישבנו מול דוד משתאים מול האשמותיו. הוא טען בקולו הרך עם המבטא המרוקאי הכבד "יש ציר של קשר בין ראשי הפשע במערכת הפוליטית בישראל לבכירי הפשיעה המאורגנת ממדינות ברית-המועצות לשעבר,אשר עושים עסקים בפראג, הם מחזיקים מסביבם בעלי עסקים ואנשי מפתח שלוחצים לקבל מדריכים שתומכים בעסקיהם, תוך הפעלת לחץ למינוי מקורביהם. לצערי אני לא אחד מאנשיהם". אנו כקבוצה היינו סקפטיים לגבי טיעוניו אבל דחקנו בו לנסות את כוחו עם קבוצות לא ישראליות. מאותה שיחה לא ראינו אותו הרבה. אמרתי למרי "כנראה מי שלא ממהר אין לו לאן לאחר" מדי פעם ראינו אותו ברחובותיה של פראג, מחפש קבוצות תיירים המחפשים מדריך, לחלק מהקבוצה שהכירו את דוד, השמועה שאינו מדריך מוסמך, הייתה סיבה לרכילות, לא אחת מרושעת.
אנקולי אפשטיין שלט לעילא ולעילא ברחובותיה של פראג, עיר הבירה של הרפובליקה הצ`כית ששומרת על אופי ייחודי המלווה אותה שנים רבות. המבנים הארכיטקטוניים המרשימים, המספרים סיפורים של שנות היסטוריה ארוכות.הוא הציע לנו טיול בפראג רגלית משום שזו הדרך הטובה ביותר להכיר את העיר,ביקשנו להסתובב במטרו ששמה הולך לפניה. אֶנקולי הציע לנו את מסלול ההכרות עם פראג, במסלול הזה נראה את הדברים החשובים ביותר, אם בכלל נספיק בזמן הקצוב הזה.
המטרו בפראג רכבת יעילה ביותר, אחרי שעוברים את מחסום המהירות והפחד שהדלתות האוטומטיות נפתחות ונסגרות בתחנות, בבטני הייתה הרגשה של זרימה נעימה, כמו בנסיעה ברכבת הרים בלונה פארק.
הטיול ביום השני החל ברובע היהודי של פראג כשמו הוא אזור היסטורי מעניין בעל צביון ייחודי מתקופת ימי הביניים,על פי האגדות חיו בפראג שתי קהילות יהודיות נפרדות בית העלמין העתיק של יהודים נמצא מתקופת האימפריה הביזאנטית. דבר ייחודי שהוא יושב בלב פראג ומשרה אווירת נכאים.לא אהבתי את המקום הזה.
בעוברנו לאורך נהר וולטבה שממזרחו נמצא הרובע היהודי- שם לפתע ראינו את דוד,מנסה לעניין קבוצת תיירים, הוא דיבר בצרפתית,הניע את ידיו,כשראה אותנו סובב את גבו אלינו והמשיך עם קבוצת התיירים במעלה הרחוב. אֶנקולי הכיר היטב את דוד,בשלב זה לא רצה להיות מעורב ואף לא הביע דעה,מֶאֵן בתוקף להכפיש את שמו לפנינו.
הוליך אותנו לרובע הבנוי בסגנון הברוק, רחובות מפותלים עם מבנים וארמונות מרהיבי עיניים. ביקשנו לראות מראות ואטרקציות שונות,אֶנקולי פילס את דרכנו לדרומה של העיר אשר מושך אליו תיירים המחפשים מפלט מההמון הסואן, שם נגנים שניגנו את Brandenburg concerto no.1של יוהן סבסטיאן באך וכן חוויה שובת לב- נער זמר בשנות העשרים לחייו לבוש במכנסי ג'ינס וחולצה ספורט אלגנטי שר קנטאטה של אנטוניו וִיוָלדִי בקולו של דוד דאור .המקום היה בקרבת הכנסייה המפוארת והגדולה בפראג וליד הארמון הנשיאותי,דבר שהסעיר את דמיוני, הייתה לי הרגשה כאילו אני צופה בערוץ mezzo הקלאסיקה של אירופה. המשכנו לטייל בכיכר העיר העתיקה, משם לבית העירייה הישן, ומגדל השעון שנתווסף בשנת 1364 וממנו מתאפשרת תצפית מדהימה על כל העיר. השעון האסטרונומי שעל הקיר הורכב בידי מאסטר הנוס אך מאוחר יותר שופץ בידי אחר. בכל שעה עגולה בין השעות 08:00 עד 20:00 דמויות של ישו.
אֶנקוֹלי הוביל אותנו לתיאטרון אסטיטס שנבנה במאה ה-18 עבור הקהילה הגרמנית שהתגוררה בחלק זה של העיר. הבניין נחשב לאחד הבניינים היפים בסגנון הניאו-קלסי שבפראג. בבית התיאטרון הזה, מוצרט ערך את הקונצרטים שלו וכמאתיים שנה מאוחר יותר הבניין שימש לצילום סצנות לסרט אמדיאוס. ממערב לתיאטרון ניצבת כנסיית גאל הקדוש מהמאה ה- 13
בכל הטיולים שערכנו כקבוצה דוד התגלה כאיש קצוות, לא יציב,נלוז, קל דעת, שמענו גם את גרסתו של אֶנקוֹלי שחיזק את דעתנו. ידידיו שהכירו אותו היטב, נָסו כאילו מתוך עצמם, למקומות בהם יש משחקי מזל וקובייה אשר השאירה על פנינו מבוכה, מביטים אחד כלפי רעהו "כאילו מה.."?
