אהבה

"אימא," אמרה הילדה הקטנה, זהובת השער, בעלת שמלת קטיפה עדינה, "אימא, מה היא האהבה?" אימה של הילדה נעצרה, והביטה בילדתה הקטנה. איך תוכל לומר לה מה היא האהבה? "כשאת אוהבת מישהו, זאת אהבה." היא אמרה לבסוף, תוהה בעצמה. "אם כך, אני אוהבת אותך!" ציחקקה הילדה הקטנה וחיבקה את אימה. "גם כשאת אהבת את אבא זאת היתה אהבה?" היא המשיכה ושאלה, האם נשמה עמוק, "כן, יקירה, כשאהבתי את אבא זו היתה אהבה." "ועכשיו?" המשיכה הבת, מביטה בעיניים ירוקות גדולות, "את אוהבת את אבא?" האם היססה, מה תאמר לביתה הקטנה? "עכשיו.. ביתי, זו כבר לא אהבה." "למה? היא נגמרה?" המשיכה הקטנה. "כן, לפעמים למבוגרים נגמרת האהבה, והם חודלים לאהוב." הילדה הקטנה היתה עצובה, "למה נגמרת האהבה? האם גם לך תגמר האהבה אליי?" "הו, לא! שובבה שלי!" הרגיעה אותה, "אותך אוהב אין סוף!" הבת חיבקה את אימה, אבל תהתה, נראה שאפילו היא, מבוגרת שכמותה... לא יודעת בכלל מהי האהבה. כי כשהאהבה היא אמיתית, היא לעולם לא נגמרת. כמו כשאוהבים אימא, כמו שאוהבים ילד. כשאהבה היא אמיתית היא חזקה יותר מכל דבר אחר. היא מנצחת את כל המכשולים, ונשארת לעד בחיים. כך היא אהבה אמיתית. וזאת יודעת כל ילדה, וזאת יודע כל ילד.