לפני השקיעה

אפריים שכב על רצפת המטבח, נח.

למה אני קוראת לו אפריים ? – אחרי שבחנתי את הבעות הפנים שלו בדקדקנות, החלטתי שזה ממש מתאים לו . הוא גם מזכיר לי אפריים אחר שהכרתי . מישהו אינטיליגנט למדי, עיניים נבונות וגם טובות, תמיד מנסה להעביר מסר אוהב.

אתמול הוא לא היה כל כך שקט. ככה התרוצץ בכל הבית, אחר כך הניע את רגליו במקצב לטיני גם כששכב.

כשהוא רק נכנס לי לחיים, חשבתי : יופי ! סוף סוף אני לא אהיה לבד (לפחות לכמה ימים). אבל אחרי זמן מסוים, אמרתי לעצמי , מה אני צריכה את זה ? הוא השתקע לי בדירה, אוכל מהאוכל שלי, שותה מהכוס שלי ולא אומר כלום. לפעמים הוא מביט בי במבט נוגה, כמה למשהו. וברגעים כאלה, אני תמיד רוצה להתקרב. אבל כשאני באה, הוא תמיד בורח לאחת מפינות הבית ומצטנף שם. את המסרים המרומזים שלו, אני לא מבינה .....

איפה טל כשצריך אותו ? גברים... נעלמים בדיוק ברגע שבו הם היו יכולים להביא תועלת. טל היה יודע מה לעשות עם "עוֹיְיבֶר בּוּטֶל" כזה.

אני קצת רכה מדי, אז אני מניחה לו כרגע. אני מתקשרת לטל ועונה לי הודעת המשיבון שלו בקולו החביב ""אני במילואים אבל אתכם ברוחי... נא להשאיר הודע אחרי הביפ – ביייייייייייייייפ (הוא אומר בקול ).  אין טעם, זה די דחוף . אם הוא לא יכול לבוא עכשיו, אני לא אשאיר לו הודעה.

אפריים מנסה להתהפך על צידו. קשה לקרא אותו. הוא טיפוס די סגור. נראה לי שהוא לא מרגיש טוב....

אולי אני אתיז עליו קצת מים ? זה יעזור ? קייץ עכשיו אז אולי החום משפיע עליו ככה.

טוב. אני אלך לחדר אחר... קשה לי לראות אותו ככה (אני נשמה רגישה). אני נכנסת לספרייה אבל גם שם אני לא שקטה: אולי אפריים לא רוצה להיות לבד ?.

ריח הפְלִיט שריססתי אתמול מכה בי. אאוריקה ! זה מה שהפיל אותו ! רוצחת שכמוני. אני ממהרת למטבח, אולי יש עוד כמה רגעים.

אפריים מותח את האנטנות שלו. מסר אחרון לאומה ?

אני משתדלת לקלוט . מביאה עט ונייר. מתקרבת אליו כדי שלא יצטרך לצעוק.

"העוגת ספוג של אמא שלך"... הוא מחרחר מילים אחרונות "יותר מדי ....קמח...".

זהו. כנפיו משמיעות קרקוש אחרון ודממה.

אני פוסעת בעצב לכיוון המרפסת (שם אני שומרת את יעה הג'וקים שלי).

@ כל הזכויות שמורות ל-אפרוחית המחץ (חחח ... J , סליחה שלא הצלחתי להתאפק).