כאוס

כשהכעסים מקופלים כבר בתוך

קופסת קרטון הגיע זמן

להמשיך הלאה לעבר אופק כתמתם.

הוויות נמשכות כדי עלילת סרט

מושכות אותי למערבולת קיום.

להושיט יד ולגעת,

לצאת מכל הכאוס הנורא.

בחוץ סתיו מנשק אותי בנשיקות

בהולות, מרפה שריריו ומתאמן בחיבוק

עלי שלכת הם מזמן זיכרון צרוב

לסתיו מהביל לוחש נשיקת געגוע

לחורף קרב, והימים פעימת ניצחון

של האדם על הרוח.

מצב הרוח על כל צדדיו מכריח אותי

לחייך ולומר די.