שירים

ובסוף האוטו הירוק


נוֹמִיקוֹ מְסַפֶּרֶת שֶׁתָּמִיד זֶה הָיָה מַתְחִיל
בְּסֵפֶל קָפֶה 
וְסִיגַרְיָה בּוֹעֶרֶת ,
וְכָךְ אוֹ אַחֶרֶת  הָיָה מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ אַהֲבָה :
לְעִתִּים יוֹם, 
לִפְעָמִים גַּם לַיְלָה .

וּבַסּוֹף הָאוֹטוֹ הַיָּרֹק הָיָה אוֹסֵף מֵהַפַּח הַגָּדוֹל
סְפָרִים קְטַנִּים 
עַל -
יְלָדִים שֶׁאָבְדוּ בַּיַּעַר.

תגובות

גלי צבי-ויס / ללכת לאיבוד ביער / 01/12/2018 08:35
עליזה ארמן זאבי / אודי יקר !נומיקו בעיני / 01/12/2018 12:31
שמאי ארמן / זיכרונות אהבה מרגשים,� / 02/12/2018 08:45