יש לי זמן.

אורבת לך בין המילים.

מניחה מלכודות בין שווא נח לשווא נע.

מציצה עליך בין שורה לשורה.

פורשת רשת הסוואה בין פסיק לנקודה,

מתגנבת בין עלעלי אותיות,

צופה כלביאה מבין הפיסקאות.

אתה רועה לך בין מ' של מרעה, לע' של עשב,

ואני מגרגרת בין רעב לבין עצב.

אתה תנדוד עם ה-ת' ועם כל העדר,

תברח עם ה-ש' של השוד והשבר.

תתחבא מאחורי מסך ומקלדת,

תזרוק לי רק צ' ותגיד לי – "ציידת!"

אחר כך תמעד על הפסיק, בסוף השורה,

ותיפול אל ה-ח' של חיקי השחונה.

אנעץ את שיניי בין חולם לחיריק,

אטרוף אותך ולעולם לא אפסיק...

בין שורה לבין אות,

בין כל הפיסקאות,

אמשיך לארוב לך –

רעבה לבאות.

ציידת של אותיות...