בתחילת הדרך (ש.ח.)

בתחילת הדרך (מתוך: רקוויאם) 

*

בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ הַגְּבוּלוֹת נִרְאוּ נְטוּיֵי צַוָּאר

כָּל מַשַּב רוּחַ הִנְבִּיט תִּזְמֹרֶת, כָּל לַחַן

מִכֵּר לַחֲרוּזִים, וְהִתְמַכַּרְנוּ בְּעָצְמָה

רַעֲנַנָּה, וְטִפַּסְנוּ עַד קְצֵה הַגְּבוּל

הַנָּטוּי וְהִתְמַזְּגוּ כֻּלָּם בָּנוּ

וְהָיִינוּ אַךְ שְׂמֵחִים.

בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ

גֶּשֶׁם הֵיטִיב עִם עוֹרֵנוּ וְלֹא סָפַגְנוּ אֵינוּת

מִמּוֹ הַיֵּשׁ הַמֻּשְׁלָם

                  בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ, בְּרֵאשִׁית  

הַנָּחַת הָעִפָּרוֹן עַל הַדַּף, לֹא רָעֲדוּ יָדֵינוּ

וְהִנְחוּ אֶת הַמַּבּוּל, אֶת הַטִּפְטוּף, אֶת הָאֶבֶן

וְאֶת הַחוֹלוֹת, וְהַחֲשָׁשׁ

הִתְקַבֵּל כְּהִסּוּס בִּלְבַד.

הָעֲנָנִים

הִתְפַּקְּדוּ לִכְבוֹדֵנוּ לְפִי הוֹרָאוֹתֵינוּ, וְהָיוּ

כָּעֵת מֶלֶךְ וּמַלְכָּה,

וְיִרְקְדוּ נְסִיכֵיהֶם לְפָנֵינוּ,

כָּעֵת עֵדֶר כְּבָשִׁים

וִינַגֵּן הָרוֹעֶה אֶת נִגּוּנֵינוּ,

כָּעֵת אַרְמוֹנוֹת,

כָּעֵת הַיָּד הַמּוּשֶׁטֶת

לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, וְיָשַׁבְנוּ

בֵּינֵיהֶם וְזָרַעְנוּ

רְגָשׁוֹת וְצִרְצָרִים

וְיִחַלְנוּ לַצִּפֳּרִים הַנַּוָּדִיּוֹת וְהִצְדַּעְנוּ

לִמְעוֹף מִסְדָּרָן וּפָגְשׁוּ בָּנוּ כֻּלָּם

כֻּלָּם עַל הַנַּדְנֵדָה

וְהָיִינוּ אַךְ שְׂמֵחִים. בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ

הָיִינוּ אֶזְרְחֵי הָעוֹלָם הֶחָפְשִׁי, הִרְגַּשְׁנוּ

אֶזְרְחֵי כָּבוֹד וְנִדְרָשִׁים לְכָל אֶחָד

מִכּוֹכְבֵי הַגָּלַקְסְיָה, אַף נָגַעְנוּ בְּגָלַקְסְיוֹת

רְחוֹקוֹת,

וַאֲנַחְנוּ תְּחִלַּת הַדֶּרֶךְ

חַי צוֹמֵחַ וְדוֹמֵם

הֵן הַדֶּרֶךְ מִתְּחִלָּתָהּ שֶׁלָּנוּ הִיא וְשֶׁלָּנוּ בִּלְבַד. וַיְהִי

טַעַם, וַיְהִי רֵיחַ, וַיְהִי אוֹר,       

וַתֶּהִי רוּחַ, וַיְהִי צְלִיל, וַיְהִי צֶבַע,

חַת-שְׁתַּיִם-שָׁלֹשׁ-אַרְבַּע-חַת-שְׁתַּיִם-שָׁלֹשׁ-אַרְבַּע

וְהָיִינוּ אַךְ שְׂמֵחִים. כֹּחוֹתֵינוּ נִכְסוּ אֲהָבוֹת,

מַשְׁאַבֵּינוּ הִדְרִיכוּנוּ לְהִתְעַלְּמוּת מִן הַכּוֹזֵב,

וְיָדַעְנוּ כִּי אָהַבְנוּ לְרֵעֵנוּ כָּמוֹנוּ

וְהָיִינוּ אַךְ שְׂמֵחִים.

בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ

בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ יָדַעְנוּ כִּי נַגִּיעַ, הַדִּמּוּיִים

נִקְרְמוּ בְּרַכּוּת וּבְעֹנֶג שֶׁל יַלְדוּת וּנְעוּרִים, וְהַכְּאֵב

נִסְפַּג עַד מַהְפָּךְ. בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ

שִׁנֵּינוּ רִסְּקוּ עֲצָמוֹת מְנֻקָּבוֹת וּלְשׁוֹנוֹתֵינוּ

יָרְקוּ אֶת הַמֻּגְלָה. שׁוּרוֹת קָרָאנוּ

וְהִתְפַּעַמְנוּ וְיָדַעְנוּ כִּי הַמִּלִּים

הגִּיעוּ אַחַר בָּצִיר מְשַׁכֵּר וְ

רַגְלֵינוּ כָּתְשׁוּ

עִנְבֵי זַעַם וְעִנְבֵי מֵחוּשׁ כְּתָשׁוּם עַד דַּק, עַד אַפְסוּת

מְבֹרֶכֶת.

                                     בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ

                              הֵן בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ

מְקוֹרִיּוּת הָיְתָה מִלָּה נִרְדֶּפֶת לֶהֱיוֹתֵנוּ

אֲנִי

בְּלִי פִּקְפּוּקִים וּבְלִי חֲרָדוֹת מִפְּנֵי פְּסִיקָה

כִּי בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ, פַּעַם, מִזְּמַן מִזְּמַן,

כַּאֲשֶׁר גּוּפֵנוּ הָיָה צָעִיר וְהַחֲלוֹמוֹת בָּאוּ עִם הַלֵּילוֹת

פַּעַם, מִזְּמַן מִזְּמַן

בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ הָיִינוּ אַךְ שְׂמֵחִים

וּבָחַרְנוּ

וְהָיִינוּ לְמוֹ אֶחָד

*

רבקה ירון

---