"אישה זקנה וערירית"

צהרי יום כיפור של שנת 1980 יום חם במיוחד. יושב וקורא את עיתוני יום שישי, השקט השורר בחוץ נותן רגיעה לנפש. נקישה מהוססת בדלת פותח, מולי שכנתי מהקומה הראשונה אישה זקנה וערירית. סליחה על ההפרעה אני יכולה עזרתך, התפוצץ לי צינור מים במקלחת. יורדים לדירתה המצב לא נורא איכשהו הצלחתי להתגבר על הבעיה.אתה יודע היו לי שלושה ילדים והם לקחו לי אותם, אתה חושב שהם יחזירו לי אותם.נאלמתי לא ידעתי מה לענות, את עכשיו בארץ ישראל גרמניה נחרבה, הנאצים הושמדו. נכון נכון אבל מה יהיה אם הם לא יחזרו, אני רוצה שייקחו אותי לילדים שלי. שתקתי לא היו לי מילים לענות, ירדתי אל ביתי אספתי את העיתונים והשלכתי לפח. לא היה לי סבלנות להמשיך ולקרוא מדורי רכילות וספורט אחר השיחה עם שכנתי הזקנה. שמעתי את סיפורה מלפני אך כשעמדתי מולה ליבי דפק בחוזקה. לאחר שנרגעתי לקחתי יוזמה ושאלתי את היושב במרומים, היכן הוא היה, אתה אלוהי ישראל או סתם קו מקווקו שברקיע השביעי, אולי סרגל ישר אך ללא מספרים. ואולי אתה בכלל לא קיים