אהבת מעמסה

 בת נפיל היית – כל יכולה

רגשותייך למכביר,

ענבת אותו

בנקרת צבעים רועשים

חמדתך,

הכילתו מקסם

ליבך בנדיבות.

וחלומותיו לא הכרת.

 - לא תדע צרות,

   לא עוני,

   לא זקנה

   היה לעץ באיי,

   הכה שורשיך.

       - תני לי ללכת!

בעיניו - רק זיכרון זעיר - 

חלון ביתו ועץ, ופרח בגינה

וגעגוע.

 - אגנוב את עברך –

   אקרע לאלף קטעים,

   אשתה געגועיך

   עד חנק.

      - תני לי ללכת!

בתעצומת נפשך נפלת לרגליו

כגשר חציית התעלה של כאבייך

ניערת פרגודי אכזבתך,

נברת פנייך יצאת ללוותו

וקור שרר  בביתך –

ואת –

אי –

קליפסו.