בְּבֵיתִי, בִּירוּשָלַיִם

בְּבֵיתִי, בִּירוּשָלַיִם 

*

אֵינִי זוֹכֶרֶת מָה אֵרַע כְּשֶׁבָּנִיתִי אֶת בֵּיתִי בִּירוּשָׁלַיִם

מִן הַמַּסָּד עַד הַטְּפָחוֹת. אֵצֶל עַגְנוֹן הָיָה זֶה מַאֲבָק

עִקֵּש. אֶצְלִי עָלַי לִמְצֹא מִי שֶׁיְּזְכֹר. פִּתְאוֹם

הַטְּפָחוֹת זָעוּ (שֶׁמָּא הַמַּסָּד הִכְזִיב), בְּקִיעִים נִפְעֲרוּ

לְאָרְכָּן וּלְרָחְבָּן (שֶׁמָּא הֲכָנָה לְתַשְׁבֵּץ עָלוּם), אֲנִי

חֲשׂוּפָה, חַסְרַת כֵּלִים, חֲרֵדָה מִכְּדֵי לְהַבִּיט מַטָּה

לְהִבָּלַע

וַחֲרֵדָה מִכְּדֵי לְהַיְשִׁיר אֶת עֵינַי מַעְלָה, פֶּן

אֶשָּׁאֵב 

הָעוֹרְבִים הָאוֹרְבִים הֶחָגִים מֵעָלַי עַל בֵּיתִי עַל עִירִי 

טֶרֶם נוֹרַשְׁתִּי עד תוֹם.

*

רבקה ירון

---