תלוי איך מסתכלים על זה
קבענו ל20:30, עד שקיבלתי ממנה צלצול עברה חצי שעה. בינתיים אני מעסיק את עצמי,לראות שהכול במקום,שהכול מאורגן ומסודר.לבדוק אם הכלבה שלי לא עשתה בלגן איפשהו(משום מה היה שקט מידי).בכל זאת היא רק באיילון צפון ייקח לה זמן להגיע.
שנים שלא ראיתי אותה,מעניין מה השתנה אצלה? האם היא באותו הראש כמו שהיינו אז? אני מקווה שלא שינתה את הגישה שלה.או אלוהים שתישאר כמו אז.אך אלו היו ימים נפלאים.כשאני חוזר אחורה בזמן אני מבין שאלו היו הימים.חלקנו רגשי אושר,רגעי מבוכה,ידענו משברים יחד,צחקנו,בכינו,הייתה תקופה שנתנו לחיים לעבור דרכנו.לזמן לא הייתה משמעות עבורנו.כשהיינו יחד הכול היה קטן.העולם כולו היה קטן ושסצינה בסרט שהרגע חלפה נראתה כמשהו ענקי שצריכים להסב לו את כל תשומת הלב. כן, היה לה מן קטע כזה לנתח סרטים,ואחרי שסיימנו לראות את הסרט היא הייתה מנתחת אותו.ומרוב ביקורות וניתוח הייתי שוכח איך הסרט הסתיים. אין ספק שהיא נפש תאומה.בעוד שבראשי חולפות להם זיכרונות ומחשבות על הימים ההם.
יש לי פרפרי...
פעמון דלת צלצל.
נגשתי לפתוח את הדלת.
היא הייתה שם.בדיוק כמו מלפני שלוש שנים.
לא האמנתי למראה עיניי, מלאך בפתח ביתי. הכול מסביבה זהר,אפילו אדנית הפרחים הנבולים קמו לתחייה,שאלו לפשר הדבר.אור הפלורוסנט מהכניסה נראה גווע מולה.לרגע קפאתי במקומי לשנייה, שנראית כשעה.חיוכה המהפנט עם הגומה בצד שמאל,עיניה הבורקות,שיערה הארוך,וגופה המרהיב גרמו לי לעמוד דום.נאלם. נעלמתי במרחב ובזמן.
"מה אתה בשוק? בוא תן לי חיבוק שכחת את הנימוסים שלך?"
"חחח, הייתה לי תחושת קטנה של דה ז'ה וו" עניתי והמשכתי לבהות בה.
מנסה להסתיר את בושתי,אני יודע שכולי מסמיק ואדום.
החיבוק היה חיבוק אוהב,חיבוק שאצלי ייזכר בדפי ההיסטוריה.חיבוק נצחי.
העברנו שעות בדיבורים,צחוקים,עדכונים וכל השאר.רוב הזמן התמקמנו אצלי בסלון וטופי הכלבה מסתובבת לנו בין הרגליים.
"לא אכפת לך שאני ארגיש חופשייה,נכון?" " ממש לא ההיפך הוא הנכון" עניתי. לא הספקתי לסיים את המשפט וכבר חלצה נעליה וחולצתה. אך עם זאת נשארה עם גופייה.
הושטתי את ידי לשולחן ומלאתי מלא חופן ידי בקצת תותים. כשהיא ראתה את זה היא התחילה להזיל ריר.חשבה אני אתחיל להאכיל אותה. "אממממ הם ממש נהדרים,עדיין קונה באותו המקום אההה" אמרה בנימה סקסית כפי שהיא יודעת.
" כן המוכר כל הזמן שואל עלייך" השבתי וחיוך קל על פניי.
שלחתי אליה את ידי העברתי את ידי על פניה באיטיות.היא עצמה עיניה, מבע של סיפוק נמרח עליה.
ליטפתי אותה, הרגשתי שהיא מרגישה לא בנוח כאילו שמשהו נדחף לטריטוריה שלה.
העברתי את ידי לאורכה הרגשתי איך גבה מתרומם.ראיתי אותה מתרפקת, כאילו חולצת עצמות.
כמו גורת אריות שמחכה ליחס אוהב.
והיא מצידה נצמדה לחיקי. ללא תנועה.
הסתכלתי לעברה , חשבתי לעצמי. שום דבר לא יפריד בינינו, אין ממה לדאוג.
לפתע הרגשתי שהיא מתקרבת לעברי,שמעתי את נשימותיה. יותר ויותר חזקות.
היא קרובה אליי כאילו מריחה בוחנת וסורקת אותי, מכף רגל ועד ראש.
ככל שהיא מתקרבת אני מרגיש את חום גופה. הרגשתי צורך לחבק אותה. מה לעשות אני מאוהב בה...
חלקתי איתה הרבה שנים מחיי.
ואז משום מקום הרגשתי את פיה בלחיי,רגע מבוכה. הרגשתי איך היא מתקדמת לאוזני.
הרגשתי לא בנוח. מה אני אעשה במצב הזה?
הושטתי את ידי לעברה כמה שפחות להראות את הדחייה הזאת.
היא הבינה וישר התרחקה.אני חושב שהיא נפגעה.
"אולי תפסיק לשחק עם הכלבה ותתחיל להתייחס אלי קצת" הפציר בי קול שלידי. מבט כועס היה לה ובצדק.
חחחח צחקקתי לעצמי."אני מאוהב בה ותלוי איך מסתכלים על זה"...
