אישה מביטה במראה-הוקרא בערב הקראה

 האישה והמראה

עומדת מול המראה אישה , לא צעירה ולא זקנה ,, ורואה מולה אישה , אותה היא לא מזהה.
מי את ? שואלת האישה, ולמה  בי את  בוהה
אך המראה מחרישה וממשיכה  בשלה,

בוהה בה בדממה.
האישה מסתכלת על הפנים ורואה בהם חריצים

כמו תלמים המחכים לזרעים,

 , תוהה, ממתי  החריצים  האלה  שאת הפנים כמו מפה מסמנים,
ממש סימני דרך של החיים.
מסתכלת על השיער ולראשונה מחייכת,

אותם התלתלים,
גם אז היו לי תלתלים והם עדיין סמיכים ואת כל הראש מכסים..
שמחה האישה וחשבה- אולי  זאת אני.
ממשיכה להסתכל והפעם על העיניים-

אותו מבט בעיניים ,

 למה הן שקועות ונראות עייפות  ,

עם זאת  יש בהם  את הניצוץ של הילדה  שהיתה

וזה מוצא חן בעינה..
אז כנראה  שזאת היא ולא אחרת במקומה..
עוברת היא לגוף, הוא עדיין זקוף, יופי.
הרגליים דקות וישרות

והן עדיין הולכות ואפילו ממהרות,

 זה סימן שהן עדין צעירות..
חיוך קטן מקשט את פני האישה שעומדת מול המראה

 היא עדיין לא מזהה לגמרי  את זו הנשקפת אליה,.
אך יש לה כבר ספקות.

כבר לא בטוחה מי במראה ומי העומדת מולה..
המבט אותו מבט של אותה ילדה,  נערה שהיתה,

, אך נוספה בהם  חוכמה, חוכמת השנים שעברו וחוכמת החיים שנחוו

והם הקמטים החרוטים על מפת הפנים.