לָךְ מֵרָחוֹק / ש. כהן

לָךְ מֵרָחוֹק / ש. כהן

לְרֶגַע אֶעֱצֹם עֵינַי,

וּכְמוֹ נֶעֶלְמָה,

אוֹתָהּ כִּבְרַת דֶּרֶךְ,

וְשׁוּב אֲנִי לְצִדֵּךְ,

אֶאֱחֹז בְּיָדֶיךָ,

וְיַחַד נָרוּץ,

נִגְמַע דְּרָכִים,

נִשְׁתֶּה מִיֵּן הָאַהֲבָה.

אַךְ יָדַעְתִּי,

חֲלוֹם לִי זֶה ,

אֶפְקַח עֵינִי

לְנֶגֶד מְצִיאוּת.

שֶׁמִּתְגַּלְגֶּלֶת לְתוֹכְכֵי מִדְבָּר,

יַעַבְרוּ שׁוּב שָׁבוּעוֹת,

וְאָז כְּמוֹ ,

נֶעֶצְמוּ עֵינַי

שׁוּב..