נְבִיאִים אַחֲרוֹנִים

שיר מחאה. את קובלת על היחס ומצבם של חולי הנפש המטופלים במחלקות הסגורות בעיקר. רגיש, נוגע ללב, משדר אכפתיות ואמפטיה. תודה רבה לך על שירך ועל הרגישות שאת מגלה כלפי החוליה החלשה של החברה.

את ראויה לכל מילה ולכל האיחולים שלי.

בהערכה רבה, דני

נגעת בקו המתעתע הזה של הנפש. אותם אלה הטוענים שהם המשיח, המנבאים נבואות. בעבר התייחסו אליהם אחרת, אולי. כיום הם נחשבים לחולי נפש, שומעים קולות, בטוחים שהם המשיח, או שיש להם מסר מעולמות אחרים.

נפש האדם עלומה היא ללא ספק.

טעויות יש למכביר לצערנו כי הפסיכיאטריה אינה מדע מדויק (אם היא מדע בכלל). עוסקת בתחום עלום כל כך שרב הנסתר על הנגלה. אך עדיין בבית החולים הפסיכיאטרי יש הטוענים שהם המשיח. חלקם באמת סכיזופרנים סביר להניח, וחלק אולי אם היו חיים בזמנים אחרים היו נחשבים לישעיהו או ירמיהו. מי יודע. זה התעתוע.

וכפי שאת יודעת לשוחח עם פגוע נפש זה לרגע כל כך רציונאלי ולרגע-ריחוף.

בין שגעון לנבואה, מי יידע להבדיל בין השניים?

ולכל מי שמוכן להקשיב הם יספרו ויטיפו

פעם הם בשערי העיר עמדו

ושם בין מצורעים וחולים

המשיח היה וגם אליהו

היום כולם מסתופפים במחלקה הסגורה

ויש שבחדר נעול בביתם

כאלו הם הנביאים...

שהיו והינם.

חג אורים שמח רבקתי היקרה.