שירים

קדושים

מחפשים אותי בפינה אפלה
ואינני יכול להגן על עצמי
מפנייה של האיוולת הזו
שמרחפת כמו צל על חיי, על חייינו.

זו תחושת מחנק, תחושת חשכות
כאילו מישהו בלע את השמש לגמרי.
עכשיו אני סוג של חשופית המהלך
ללא הגנה בשדות עצב מלוחים.

עשו עליי קומבינה ובחוסר רגש
חיבקתי את הנושים שלי כאחי.
בחזקת נאשם שקעתי למצולות
של חדלות פרעון מיידי.

ואז ברגע צלול שכבתי גוש אבן
ונשאו אותי לחלק העולם.
עתה מובטחת לי שלווה לעולם
עלמיי עלמייה. מה, לא תאמרו אמן?

תגובות

דני זכריה / ברגע צלול שכבתי גוש אבן / 29/12/2019 20:12
אביעד ישיר / תודה רבה רני. / 30/12/2019 08:03
גלי צבי-ויס / כחשופית / 30/12/2019 07:18
אביעד ישיר / תודה רבה, גלי. / 30/12/2019 08:05
אביעד ישיר / זהירות / 31/12/2019 10:18
שמואל כהן / מה אומרים? מה כותבים? / 30/12/2019 07:28
אביעד ישיר / תודה רבה שמוליק. / 30/12/2019 08:05