במדרון הצלול.

במדרון הצלול.

ועדיין לא באות המילים.

עדיין לא קלה הגלישה במדרון הצלול.

ההרים שלפני גבוהים

ומחודדים.

מעמקיי השירה רוויים

ועומדים לעלות על גדותם.

אך הסכר מסרב להיפרץ.

הילד הקטן,

מאותו סיפור ישן,

נועץ את אצבעו בתוך חור קטן בליבי.

והרי בתוכי הנני רק ילדה.

ילד קטן וילדה,

מתקוטטים על המדרון הצלול.

הוא רוצה לשתוק

ואני רוצה לפרוץ.

לפרוץ מחסומים וסכרים,

לטפס על הרים גבוהים וחדים,

לטבול במעמקיי הרוויים,

לטעום את המים הזכים,

שגולשים במדרון הצלול.

והרי בתוכי הנני רק ילדה.

ילדה שרוצה רק לצחוק,

אך בתוכי גם הילד,

שאומר לי לשתוק.

הוא אינו מכיר את חדוות ההרים.

הוא לא גדל בעמקים הירוקים.

הוא לעולם לא יגע

במעמקיי הרוויים.

הוא לעולם לא יגלוש במדרון הצלול.

הוא רק יעמוד לו סתם כך,

אצבעו תקועה בתוך חור

קטן בליבי.

והרי בתוכי הנני רק ילדה.

ילדה שגולשת

במדרון הצלול....