זרת פתוחה

מה אנשים זוכרים מאנשים-
מדהים על כך לחשוב לפעמים.

במושבה חדרה ברחוב הגליל
ליד המסגריה הקטנה של אבי
ניצבה חנותו של משה הספר 
בה מראה ענקית היתה מרוחה סביב.

משה סיפר אותנו הילדים בשתיקה
ראינו במראה את שפתיו מתעוותות
כמו הספר בסרטו של קלוד לנצמן   
אך להבדיל הזרת של משה-
ניצול ממקום אחר-
היתה פתוחה ומזדקת אל-על
מצביעה אשמה על ריבון עולם.

"שפה מעוותת וזרת פתוחה"-
זה סך הזיכרון שנותר.