רוּחַ סְתָו

רוּחַ סְתָו/ש.כֹּהֵן

רוּחַ סְתָו פִּזְּרָה

עֲלֵי שַׁלֶּכֶת,

הָעֵץ בְּגִנָּתִי

עָרוּם עַכְשָׁו.

כֹּל עָלָיו

הִתְעוֹפְפוּ בָּרוּחַ

וְאֵין צִפּוֹר עַל עֲנָפָיו.

בְּתֹם הַסְּתָיו

הִגִּיעַ חֹרֶף,

גֶּשֶׁם זַלְעָפוֹת יָרַד.

הָעֵץ שֶׁבְּגִינָהּ נִרְטַב,

וְטִפּוֹת הַגֶּשֶׁם

מֵעָנָן קָפְצוּ,

וְאֶת שָׁרָשָׁיו הִשְׁקוּ.

חָלְפוּ יָמִים,

אָבִיב הִגִּיעַ.

נִצָּנִים נִרְאוּ וְצָצוּ,

וּפְרִיחַת עֲלֵי צַמֶּרֶת

אֶת הָעֵץ כִּסְּתָה.

מֵחַלּוֹן בֵּיתִי

אֶת דְּמָעוֹת

הָעֵץ רָאִיתִי,

וְהֵן הָיוּ דְּמָעוֹת

שֶׁל אֹשֶׁר.

עַכְשָׁו הִגִּיעַ קַיִץ,

הָעֵץ מְחַבֵּק

 אֶת פֵּרוֹתָיו,

וַאֲנִי קָטַפְתִּי וְאָכַלְתִּי,

וְכָל כָּךְ שָׂמַחְתִּי.

רַק הָעֵץ חָשַׁב עַכְשָׁו

כְּבָר עַל הַסְּתָו.

12.5.2020