סיוט, הציפור / גליה א.א

הנה היא באה

ואני מתהפכת

מקורה פעור

מלא שיניים

חדות חותכות

כנפיה ד' אמה פרושות

שקטות מחכות

מעט מנפנפות

צבען אפור

מלאות גידים ועצמות

רגליה אדומות

בקצה המיטה אוחזות

הציפורניים ננעצות

השיניים חותכות מנקרות

לקרוע ממני חתיכות

לשקיק המחובר לצווארה

למלא בו את שללה,

אותי לשאת

לעוסה לחתיכות

בחלום הבלהות,

כל כך אימתני הפחד הזה

אין מי שאותי יפדה

והציפור בת כנף

ריסקה עצמותיי

ריסקה הווייתי

ריסקה חירותי,

נושאת אותי

לארץ לא נודעת

אולי שם תבנה

ממני דמות אחרת

אולי לא תמצא בי צורך

ותשאיר אותי מרוסקת

בהר הזבל

לנבול, לסבול ולקמול,

סיוט נורא

כך חלמתי כנראה

שתוך שבריר שנייה,

אני מתעוררת בקול זעקה

ואין מי שאותי ישמע.

                       21.5.2020