נגיעות

מתוך השתיקה אתם ניגרים,

מתיכים בדידות מפלדה.

טובלים בזרימה מלהטת, משברת

גרגירים של זמן,

ונוגעים זה בזו בטהרה מזככת,

צרופה, כאדם באדם.

2 .

את זורמת בו כשמש שהפציעה

בנפתולי אבריו,

כמו נחל אכזב מחדש את ימיו.

מתכרבל בלחישתך, מתעטף במילותייך,

נושם הבל פיך, טובע בגלייך

בהמיית אדוותך.

מחפש מקום לנשום גולש הוא אלייך

ככוכב נופל,

סופג אותך כשמש, בך מוצא לו צל.

ואת אילמת, בשקיקה מלקטת רסיסיו,

ניפוציי חלומותיו, מתקלפת מתוכו,

אליו.

ובך הידיעה כוססת, שהכל, הכל לשוא,

נגיעותייך...נגיעותיו.