אהבה זה כל הסיפור - חלק ו

"תראי אירה, העניין לא פשוט, המנהל מכר את הבית לזוג צעיר. הם אמורים להיכנס לדירה בסוף החודש"  ענה דני וליבו ניצבט  מהתשובה שנתן לה כרגע.

"מה?", אני לא מאמינה, מה אני אעשה עכשיו?" אירה נשמעה מבוהלת , סערת הרגשות בה נמצאה לא נעלמה מעיניו של דני.

"ביום ראשון כשתבואי לקאנטרי נדבר על זה. בינתיים אני אנסה למצוא לך דירה".

"תודה דני, אני ממש סומכת עליך אפילו שאני בעצם לא ממש מכירה אותך". ענתה ואספה את שערה השופע בעזרת מטפחת ראש.

"להתראות בינתיים,  ניפגש ביום ראשון בקאנטרי", ענה דני לפני שניתק את השיחה. היתה לו הרגשה לא טובה. הוא הביט בים הסוער וראה אותה מרימה ידיים קוראת לו "בוא תציל אותי" והוא מהסס אם לקפוץ, היה אחוז פחד, הרגיש משותק.

דני התעורר מחלום הביעותים. הימים חלפו במהירות רבה . אירה קמה מהשבעה וביום ראשון הגיעה לקאנטרי כדי לפתוח את המזנון. פיני מנהל קאנטרי קרא  לה להגיע למשרד שלו. כשנכנסה למשרד קם מכיסאו וניגש ללחוץ את ידה.

"משתתף בצערך אירה,  אני יודע כמה אמך היתה יקרה לך, וכמה דאגת כל הזמן."

המבט על פניו של פיני היה נוגה, ניכר כי  מותה של אמא של אירה אכן נגע לליבו.

"בואי שבי אירה" פיני קרא לה לשבת על הכיסא מול השולחן שלו. פיני השפיל את מבטו ואמר:

"תראי אירה, אני יודע שפנית לדני בבקשת עזרה לגבי המשך השכירות. דני הוא חבר טוב שלי עוד מהשירות הצבאי". פיני זז בכיסאו באי נחת חוכך בדעתו איך לבשר לה שהוא  מכר את הדירה .

"כן אני יודעת , בגלל זה פניתי אליו" ענתה אירה כשהיא מיישרה מבט לתוך עיניו של פיני.

"תראי, לצערי לא תוכלי להישאר בדירה, הדירה נמכרה לזוג צעיר שאמור להיכנס בסוף החודש לדירה. דני ואני עושים מאמצים למצוא לך דירה אחרת". פיני השפיל את מבטו ולא הוסיף דבר. אירה היתה המומה, ניכר עליה שהבשורה שקיבלה עכשיו קשה מאד בשבילה במיוחד כאשר גם איבדה את אמה .

"תודה, אני מקווה שנמצא פתרון עד סוף החודש" ענתה אירה בקול רפה , היא קמה מכיסאה והלכה לפתוח את המזנון שהיה סגור שבוע ימים.

דני סיים את האימון  בחדר הכושר, את השחייה בברכה וכהרגלו פנה הישר למזנון.

הוא ציפה  בקוצר רוח לראות שם את אירה ואכן הוא לא התאכזב .

"בוקר טוב  אירה, החיים ממשיכים, מקווה שלא תדעי עוד צער, אנחנו מנסים בכל כוחנו למצוא לך דירה אחרת". דני דיבר בלחש, הביט  באירה ארוכות, מבטה הנוגה ופניה המודאגות שבו את ליבו.

"בואי ניפגש בערב אחרי עבודה וננסה לראות מה עושים" אמר  כשהוא מנסה להמתיק את הגלולה.

אירה שתקה, היא לא ענתה, הייתה שקועה בהכנת הקפה. כשסיימה היא הגישה לו את הקפה ההפוך כמו שתמיד עשתה.

"הנה הקפה, מתי אתה רוצה להיפגש"? שאלה אך שפת הגוף שלה שידרה אי אמון במציאת פתרון לבעיה שלה.

"בשמונה בערב  מתאים לך?" שאל דני, ניכר כי התרגש כשאמר זאת.

"בסדר, תוכל תבוא לקחת אותי מהבית?" שאלה כשהיא רוחצת את הכלים שהיו בכיור הקטן שבמזנון.

"כן , בוודאי" ענה  בהתרגשות מה  כשבעיני רוחו ראה עצמו כמושיע של אירה ופותר את בעיית הדיור שלה .

"תחכי לי בשמונה, אני אגיע , בינתיים להתראות". דני  לחץ בחום את ידה של אירה ונפרד ממנה. מהקאנטרי נסע היישר למשרד.

כשהגיע למשרד התיישב  בכיסאו אך המחשבות שהתרוצצו במוחו לא נתנו לו מנוח.

הוא הרגיש משיכה עזה לאירה ולא ידע להסביר את זה לעצמו. הוא חש שהוא נמצא במרכזה של מערבולת השואבת אותו פנימה מבלי יכולת להיחלץ ממנה. תחושת מחנק היתה בגרונו.

המשך בשבוע הבא.