אמתי אדע.../ נ. פרנקו.

                אֵימָתַי אֵדַע... / נסים   פרנקו

לִכְשֶׁאֵדָע מַה קוֹרֶה עִמִי

אֵדַע לְהָשִׁיב לַשּׁוֹאֵל

נִרְאֶה לִי שֶׁהַכֹּל עֲמוּמִי

וְקָשֶׁה לִי מְּאֹד לְהִסְתַּגֵּל

מוּקָּף בִּרְמָזִים אָיוּמִים

חוֹפֵר מֵאַיִן הֵם בָּאִים

יֵשׁ בִּי הַגִיגִים נוֹרָאִים

וּבַדִּמְיוֹן הַרְבֵּה חֵלְכָּאִים

הַבִּיטוּ בִּי, מַצָּבִי בִּירִידָה

מְשַׁעְמֵם לִי מְּאֹד בַּמּוֹחַ

פַּעַם הָיִיתִי שָׂשׂ מִגְּלִידָה

הַיּוֹם הַכֹּל נִלְקַח בְּכוֹחַ

אֵין לִי כָּתֵף אוֹ מַקֵּל מִשְׁעָן

אֲנִי נֶעֱזַר תָּמִיד בַּקִּירוֹת

הוֹלֵךְ רַגְלִי וְתָר אַחַר נִמְעָן

וּמַרְשֶׁה לְכָל דָּבָר לִקְרוֹת

אֲנִי יוֹדֵעַ רַק שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ

קָבַסְתִי כְּבָר מִסִּפּוּרִים

אַיֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר קוֹלֵעַ

וְיַעֲנִיק גַּם לִי פֵּרוּרִים

וַעֲדַיִן אֲנִי תָּר מָנוֹחַ

לָפוּשׁ עַל מַצָּע אַהֲבָה

נִמְאַס לִי לִהְיוֹת מָנוֹעַ

לְחַיָּיו שֶׁל הוֹלֵךְ וּבָא.

זה לא שיר של ייאוש , זה שיר של פליאה, איך היה אז, ואן הגענו ב"אשמת הקדמה", היום.