סוֹדָהּ שֶׁל הָאַהֲבָה - לבמת הדיון

סוֹדָהּ שֶׁל הָאַהֲבָה

הִיא שׁוֹכֶבֶת לִישֹׁן

הַמִּטָּה לְצִדָּהּ רֵיקָה

הִיא שׁוֹלַחַת יָד

מְגַשֶּׁשֶׁת

אֲבָל רַק

הַסָּדִין הַקַּר

פּוֹגֵשׁ אֶת יָדָהּ.

הוּא הִבְטִיחַ שֶׁתָּמִיד יִהְיֶה

אָמַר -

שֶׁבְּכָל בֹּקֶר הִיא תִּתְעוֹרֵר

וּמִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה

חֹם גּוּפוֹ יַעֲטֹף אוֹתָהּ,

הוּא לֹא קִיֵּם אֶת הַבְטָחָתוֹ

הוּא הָלַךְ

וְעַכְשָׁו -

יֵשׁ לָהּ רַק אֶבֶן קָרָה

וּתְמוּנָה עַל הַמִּזְנוֹן.

בְּכָל עֶרֶב הִיא 

יוֹשֶׁבֶת לְבַד בְּחַדְרָהּ

לוֹקַחַת לְיָדָהּ אֶת הַתְּמוּנָה

פָּנָיו הַמְחַיְּכוֹת

נִבָּטוֹת אֵלֶיהָ,

הִיא מְסַפֶּרֶת לוֹ

עַל הַנְּכָדִים שֶׁבָּאוּ לְבִקּוּר

עַל שִׂיחַת טֵלֵפוֹן,

מְסַפֶּרֶת עַל עֶרֶב שִׁירָה שֶׁהָיָה בָּאוּלָם

וּמְחַיֶּכֶת לְעַצְמָהּ

נִזְכֶּרֶת בְּזִיּוּפָיו כְּשֶׁשַּׂר.

אַחַר כָּךְ הִיא מְחַבֶּקֶת

אֶת הַתְּמוּנָה

מְאַמֶּצֶת אוֹתָהּ אֶל לִבָּהּ

דִּמְעָה מְנַצְנֶצֶת בְּעֵינָהּ.

לָמָּה לֹא קִיַּמְתָּ אֶת הַהַבְטָחָה

הִיא לוֹחֶשֶׁת,

לָמָּה הָלַכְתָּ לְפָנַי

וְאַתָּה הֲרֵי יוֹדֵעַ

הַבְטָחוֹת צָרִיךְ לְקַיֵּם.

אֲבָל הִיא יוֹדַעַת,

הַגַּעְגּוּעִים לַבֵּן

מָשְׁכוּ אוֹתוֹ לְשָׁם

אֶל הַיֶּלֶד בֶּן הָעֶשְׂרִים

שֶׁכָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים

הוּא אֵינֶנּוּ.

כַּמָה שָנִים אֶפְשַר לְחַכּוֹת

לַמִּפְגָּשׁ הַזֶּה עִם הַבֵּן שֶׁנָּפַל.

הוּא הִשְׁאִיר אוֹתָהּ לְבַד

עִם הַתְּמוּנָה

שֶׁלּוֹ

עִם תְּמוּנָה שֶׁל הַבֵּן

וְעִם הָאַהֲבָה.