הכותרת הראשית של העיתון המימי שהחזיק מר ימי, זעקה את מה שזעקה, אך מר ימי ששט בנינוחות בתוך המים, ולגם אגב קריאה מהמים הרבים שהיקיפוהו- לא שם ליבו אליה כלל.
הוא דפדף בזריזות אל עבר העמודים הפנימיים של העיתון, כדי לגלות מה עלה בגורלם של הדגים שפלשו אל שטח מדינתם, והאם המצב המתוח ששרר, התפתח לכדי מלחמת בני אדם - דגים, כפי שחזו פרשנים רבים שיקרה.
לא ידע ידידינו מר ימי שדווקא הכותרת הראשית היא זו שהולכת להעסיקו בזמן הקרוב, ובזמן הקרוב פחות, ואף בזמן הרחוק, ואולי אף בזמן הרחוק מאד!
רק כשפתח מר ימי את הרדיו התת- מימי שלו, ושמע שהמספר שדווח בכותרת הראשית הספיק כבר לעלות בינתיים, "ואולי" כך אמרו, "אולי המספר עוד יעלה", נפנה מר ימי לקרוא בהרחבה את הכתבה שמתחת לכותרת הראשית..
במשך אותו היום ואף במשך הימים הבאים, לא הפסיקו לדבר ברדיו התת- מימי של מר ימי, ולא הפסיקו לכתוב בכותרות הראשיות שבעיתון, ואף בכותרות הראשיות פחות, על הנושא השולי והלא חשוב הזה, שבינתיים הלך וגדל, הלך והתעצם.
בשלב מסוים נהיה מר ימי מעט מודאג. נכון, היו כאלו שהרגיעו, שאמרו שאלה סתם שטויות, "זו בסך הכל מזימה שפלה של בעלי הקרקעות שביבשה, שזוממים להרויח הון מהסיפור המוזר הזה", הסבירו בידענות. אך המספרים לא הניחו למר ימי לשקוע באשליות המתוקות, המספרים הראו שמשהו אכן קורה, והמשהו הזה די איים על שלוותו של מר ימי.
ניחם מר ימי את עצמו באומרו: "נשרוד גם את הגל הזה", ובאומרו זאת גיחך לעצמו בחושבו על כפל המשמעות שבדבריו.
ואכן גל גדול הגיע, גל גדול מאד, ולמרות שמר ימי לא היה לגמרי משוכנע שיש אמת בכל הסיפור המוזר הזה, עלה הוא ליבשה, עד יעבור זעם.
"ליתר ביטחון" אמר לעצמו, "מה כבר יש לי להפסיד".
וכשחזר לביתו שבמצולות, גילה ששניים מחבריו הטובים, ועוד שלושה מבעלי החיים שגידל בחצר הימית שלו, הלכו לבלי שוב.
הבין מר ימי שמשהו גדול אכן מתרחש כאן לנגד עיניו.
"הגל השני יעבור, ואחריו כבר נמצא את הנוסחה שתתן לנו את היכולת להיות מחוסנים מפני הגלים המאיימים", אמרו מספר חברות מסחריות, ומניותיהם שבבורסה הימית זינקו.
ומר ימי בתחילה חיכה, וגם קיוה ואף ציפה, וחוזר חלילה..
אך משעברו הימים, ועוד ועוד מחבריו לא הספיקו אפילו להיפרד ממנו לשלום, לפני שנבלעו בתוך אחד מהגלים הענקיים, שלקחו אותם אל הלא נודע.. הבין מר ימי שעליו לעשות מעשה, ושמה שהיה, לא ישוב עוד להיות.
בלב דומע, עזב מר ימי את מושבו בלב ים. "טוב היה לי כאן" חשב בעצב, והמחשבה הזו גרמה לגוו לרעוד בהתרגשות.
עצוב לי כל כך, שבניי האהובים לא יזכו ליהנות ממגורים בלב ים, ומכל הטוב שנלווה לכך.
"אולי עוד אשוב לכאן" העיז קול אחר בתוכו לקוות, "שנה, שנתיים", זה מה שהם אומרים שם בחברות המסחריות, שמניותיהם מטפסות, "והם יודעים מה שהם אומרים!"
התיישב מר ימי ביבשה, קנה הוא חלקת אדמה, והתחיל אט אט להסתגל למצבו החדש. בתחילה עוד חיכה לרגע בו יכריזו אותם חברות שמניותיהם עולות ומזנקות, שהם מצאו את הנוסחה..
אך אט אט איבד עניין, ונמשך אל האדמה. "מה חסר לי כאן" שאל את עצמו בעודו צופה בדאגה בחבריו שהמשיכו את חייהם כבשגרה, והתעלמו מכל המספרים המפחידים, שעלו וטיפסו אף יותר ממניותיהם של החברות המסחריות.
אין אנו יכולים להתכחש לעובדה, שבתחילה קינא מעט מר ימי בחבריו אלו. נראה היה שהם רגועים ונינוחים יותר מאי פעם, ושום צל של דאגה לא ריחף על פניהם הנינוחות.
שטים היו בינות לדגים שבלב ים בנחת, וצוחקים. וכשרואים היו את המספרים שעולים בינתיים, צחקו הם אף יותר.
אך הימים חלפו, ועמם השנים,
"שנה, שנתיים" המשיכו החברות המסחריות ללחוש, ספק לעצמם, ספק לגלי הים שהיכו בשצף, ולקחו עמם את אחרוני חבריו המחויכים.
ולמר ימי שהביט אחריהם בעצב - לא נשארה אף לא טיפת קנאה אחת. הוא נתן מבט אחרון במה שנראה היה כשאריות של חיוך - שאחד מחבריו לא הספיק לקחת איתו, ובחושבו על העולם שהשתנה לנגד עיניו, ועל בניו שיצטרכו לחיות אל תוך המציאות החדשה, לחש, ספק לעצמו ספק לגלים המתרחקים, "תראה מה שכותרת ראשית אחת בעיתון, יכולה לעשות"..ובאומרו זאת סובב את גבו ופנה אל האדמה.
"אבא" שאלו אותו ילדיו בעינים בורקות, בעודם בונים ארמונות גדולים באדמה החולית הרכה, "לא נחזור שוב אל ביתינו הישן שבים, נכון?" ובקולם נשמעה נימה של בקשה.
"היה שם משעמם נורא, ועכשיו טוב לנו, אנחנו רוצים להישאר כאן לנצח" הוסיף הקטן שבהם בציפיה.
מר ימי הנהן בראשו במרץ, " העולם לא יחזור למה שהיה" פסק נחרצות. רצה הוא להרגיע את ילדיו הרכים, שחיש מהרה התרגלו כבר אל העולם החדש שבאדמה, ויותר מכך, רצה הוא להרגיע את עצמו.
"אך מי יודע" לחש ספק לעצמו ספק לאחד מארמונות החול שקרסו, "מי יודע, אולי תבוא עוד איזו כותרת ראשית בעיתון, ותשנה את התמונה כולה?.."
