עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן

עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן/ש.כהן

עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן

הִיא נִשְׁעֲנָה,

הִבִּיטָה בַּזְּרִיחָה,

וְאֶת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

לִטְּפָה בְּמַבָּטָהּ.

כָּל בֹּקֶר מְצַפָּה

שֶׁאֲהוּב לִבָּה,

עַל סוּס לָבָן יוֹפִיעַ,

וְאֶת אַהֲבָתוֹ

אֵלֶיהָ הוּא יַבִּיעַ.

וּכְשֶׁיָּבוֹא תִּשַּׁק

לִגְבִיעַ שִׂפְתוֹתָיו,

תַּבִּיט לוֹ בְּעֵינָיו,

וְתִרְאֶה שָׁם אֶת הַשֶּׁמֶשׁ .

הַיּוֹם חָלַף עָבַר לוֹ,

הָעֶרֶב כְּבָר הִגִּיעַ.

הִיא עַל אֶדֶן

הַחַלּוֹן נִשְׁעֶנֶת,

וְאוֹתוֹ כָּל כָּךְ אוֹהֶבֶת.

"אַךְ לָמָּה הוּא

עֲדַיִן לֹא מַגִּיעַ?"

אֶת לִבָּהּ שׁוֹאֶלֶת .

רַק הַדְּמָעוֹת,

עַל לְחָיֶיהָ,

יוֹדְעוֹת אֶת הַתְּשׁוּבָה.

אוּלַי יָבוֹא לוֹ יוֹם

וְאָהוּב לִבָּהּ יוֹפִיעַ.

כָּל בֹּקֶר

עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן נִשְׁעֶנֶת,

וּבַשֶּׁמֶשׁ מַבִּיטָה. 

5.8.2020