חֻלְצַת אָהֲבָה – שירפור (שיר/סיפור) (ערוך מחדש)

הוּא הִגִּיעַ לְחוֹף מְבוֹדָד,  

לְאַחֵר שֶׁאֲהוּבָתוֹ הָלְכָה   

לִבְלִי שׁוּב.

 
הוּא מֵאֵן לְהִתְנַחֵם,

חִסֵּל עֵסֶק מַבְטִיחַ,

מָכַר אֶת בֵּיתוֹ

וּבְלֹא לְהִפָּרֵד מִיְּדִידָיו, 

יָרַד בַּחֲשַׁאי דָּרוֹמָה.

הִתְמַקֵּם בְּאִי אַלְמֻגִּים,

עִם חֶבֶר תִּמְהוֹנִים שַׁתְקָנִים,

שֶׁיָּדְעוּ לָתֵת יַד אִישׁ לְרֵעֵהוּ בִּתְמִיכָה

וְלֹא לְהַטְרִיד זֶה  אֶת זֶה.

כָּל אֶחָד וּכְאֵבוֹ לְעַצְמוֹ. 

מִדֵּי עֶרֶב צִיֵּר אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בִּשְׁקִיעָתָהּ

עַל גַּבִּי חֻלְצָה לְבָנָה

לְמָחֳרָת מָכַר אוֹתָהּ לְתַיָּרִים

תָּמִיד נִמְצָא קוֹנֶה.

לְעִתִּים בִּשְׁעַת הַצִּיּוּר,

זָכָה לְרִגְעֵי חֶסֶד

שֶׁל הִתְעַלּוּת נֶפֶשׁ,

וְאָז הִרְגִּישׁ שׁוּב אֶחָד

עִם אֲהוּבָתוֹ.

גַּעְגּוּעָיו אֵלֶיהָ הוֹלִיכוּ אוֹתוֹ

עַל פְּנֵי שֹׁבֶל הַזָּהָב

שֶׁהוֹתִירָה הַשֶּׁמֶּשׁ

עַל פְּנֵי הַמַּיִם

וְהִזְעִיקוּ אֶת הָאֲהוּבָה

אֵלָיו,  מֵאֵי שָׁם.

יוֹם אֶחָד הִגִּיעָה

לְאוֹתָהּ פִּנָּה שְׁכוּחָה,

נַעֲרָה סְבוּכַת שֵׂעָר ,

שֶׁהִתְפַּרְנְסָה מִנְּגִינָה

עַל גִּיטָרָה וְשִׁירָה.

הִיא נִגְמְלָה מִלְּקִיחַת סַמִים

וְנֶאֶבְקָה בַּנְּחִישׁוּת עַל כֹּל יוֹם נָקִי.

 בְּמִקְרֶה, נִפְגְּשׁוּ עַל הַחוֹף,

לְאַחַר שֶׁבִּפְזִיזוּתָהּ קָפְצָה לַמַּיִם

וְדַרְכָה עַל קִפּוֹד יָם

שֶׁשִּׁלֵּחַ בְּרַגְלָהּ עֲשְׂרוֹת קוֹצִים צוֹרְבִים.

הוּא נִגַּשׁ אֵלֶיהָ וּכְדֵי לְנַחֵם אוֹתָהּ

נָתַן לָהּ חֻלְצָה בְּמַתָּנָה. 

לְאַחַר שֶׁהִבִּיעָה רְצוֹנָהּ

לִרְאוֹת אֶת הַחַיִּים מִתַּחַת לַמַּיִם, 

הִסְבִּיר לָהּ אֶת הַסַּכָּנוֹת

וְהֵם יָצְאוּ לְסִיּוּר בַּיָּם,

שׂוֹחִים וְצָפִים וְרוֹאִים דֶּרֶךְ מִשְׁקֶפֶת,

אַלְמֻגִּים  סַסְגּוֹנִיִּים,

וְדָגִים - אֵין סוֹף סוּגִים.

נָעַם לָהֶם לַחֲזֹר עַל כָּךְ מִדֵּי יוֹם.

פַּעַם אֲפִלּוּ פָּגְשׁוּ בִּתְמָנוּן אֶרֶך זְרוֹעוֹת

וְעָקְבוּ אַחֲרָיו. 

נִרְאֶה שֶׁמַּסָּעָם הַמְּשֻׁתָּף רִכֵּך מְעַט 

אֶת נֻקְשׁוֹת הַמִּשְׁמַעַת בָּה תֻּרְגְּלוּ .

דּוֹמֶה שֶׁהַמַּשָּׂא הָאִישִׁי    

הָפַךְ פָּחוֹת כָּבֵד בַּמַּיִם, 

בִּשְׁנַיִם. 

בְּפַשְׁטוּת,  סִפֵּר לָהּ עַל הַפֻּלְחָן שֶׁלּוֹ

בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים

וְקָרָא לָהּ לִהְיוֹת לְצִדּוֹ

בָּעֵת שֶׁזֶּה קוֹרֶה

וְלָקַחַת חֵלֶק בַּיֹּפִי וּבַכְּאֵב.

הִיא שָׁרָה לְיַדוֹ בְּקוֹל חֲרִישִׁי וְרַךְ.

בַּמִּשְׁנֶה לַהַט, הִמְשִׁיךְ לְצַיֵּר שׁוּב וְשׁוּב

אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בִּשְׁקִיעָתָהּ,

אַךְ מֵאֵלָיו נִשְׁתַּזְּרוּ בִּיְצִירָתוֹ

יוֹתֵר וְיוֹתֵר תָוֵי פָּנֶיהָ 

שֶׁל אוֹתָהּ נַעֲרָה

עַד שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר מָצָא עַצְמוֹ ,

בְּאוֹתָם רְגָעִים שֶׁל חֶסֶד  -

מִתְמַזֵּג עִם הַדְּמוּת שֶׁלְּצִדּוֹ .

-------

כָּךְ חֻלְּצוּ, וְזָכוּ

לִצְלוֹחַ כֶּלֶא-מַעְגָּל.

סִפּוּר אַהֲבָתָם גִּלְּתָה לִי,

חֻלְצָה הַנְּפוֹצָה בַּחוֹף הַמְּרֻחָק.

אַגַּב נִתָּן, לְהַשִּׂיגָהּ כַּיּוֹם, חִנָּם.