מַשּׂוּאָה

נוֹשֵׂאת מַשָּׂא עָבָר הֹוֶה עָתִיד

הָפַכְתִּי מַשּׂוּאָה שֶׁאֵינָהּ כָּלָה

מַשְּׂאַת נַפְשִׁי עַד כְּלוֹת

שֶׁלֹּא עוֹד יַשִּׁיאֵנִי כָּזָב וָאֶפָּת.

אֶלָּא יוֹפִיעַ לְפָנַי  הַמְּיֹעָד 

וְיִשָּׂאֵנִי : כַּלָּה  מְקֻדֶּשֶׁת.

וַאֲנִי מְלַמֶּדֶת עַצְמִי לוֹמַר:

אָנָּא עֲשֵׂנִי מוּכָנָה

וּמְזֻמָּנָה

לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ

וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא

עַל יְדֵי יִחוּד

קֻדְּשָׁה בְּרִיך הוּא וְּשכִינְתֵּיהּ

עַל יְדֵי הַהוּא

טָמִיר

וְנֶעֱלַם

בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל

לוֹ תִּהְיֶינָה כָּל נִשְׁמוֹתֵינוּ כְּאַחַת, יַחַד,

כְּלוּלוֹת בְּאוֹר פָּנָיו שֶׁל דּוֹדֵנוּ

אֲשֶׁר עֵינוֹ בָּנוּ צוֹפִיָה וּמְיַחֶלֶת ,

לְהַרְווֹתֵנוּ בִּנְהָרוֹת עֲדָנָיו.